ארבעה מתו בעטיו של נחש", קובעת הגמרא (ב"ב יז.). ארבעה אנשים לא חטאו כלל כל ימי חייהם, והסיבה היחידה לכך שמתו הוא חטא הנחש ועץ הדעת.

הגר"א התייחס לגמרא זאת וקבע שישנם רק ארבעה אנשים כאלו, לא יהיו יותר אנשים שלא חטאו. כל בן אנוש חוטא. אין אנשים מושלמים. גם אין רבנים מושלמים. את ההערכה האדירה ואת ההתבטלות שלנו בפני אבות האומה המופיעים בתנ"ך ובפני גדולי הרבנים המופיעים בגמרא, לא ינקנו מסיפורים על שלמותם ועל דמויותיהם חסרות הדופי, אלא דווקא מסיפורים על חסרונותיהם ועל ההתמודדות שלהם עם החולשות שלהם. מתוך חולשותיהם למדנו על גדולתם. אנחנו מעריכים ומעריצים את דמויות המופת שלנו דווקא בגלל שהם בני אדם עם חולשות שהצליחו להתרומם לדרגות גבוהות.

הגישה הנוצרית נמצאת בדיוק בקצה השני. הדת הנוצרית הפכה את אבות הכנסייה ומנהיגיה לאנשים מושלמים על סף האלוהות. בעוד שרבי יהודה הנשיא הקדיש מסכת שלמה למקרים שבהם בית דין טעה (מסכת הוריות), הנצרות יצאה חוצץ נגד עצם האפשרות שהאפיפיור או מישהו מבכירי הכנסייה יכולים לטעות.

לכאורה,הגישה הנוצרית מובנת. כשרוצים לייצר אמון ציבורי בגוף מסוים, טבעי ואף מתבקש לנסות ולצייר אותו כגוף מושלם. זו גישה מובנת אך מסוכנת. הניסיון להציג מערכת אנושית כמושלמת סופה להתגלות ולהמיט חרפה על אותה מערכת.

אנחנו צריכים להיזהר כשאנו מתייחסים למערכת הרבנית וכשלהבדיל אנחנו מתייחסים למערכת המשפטית. אסור לנו להפוך אותן למערכות מושלמות. כל הרבנים הינם בני אדם עם חסרונות ולהבדיל גם כל השופטים (גם אלו שבבית המשפט העליון) הינם בני אדם עם חסרונות. המערכת הרבנית אינה מושלמת וגם מערכת המשפט אינה מושלמת. כוחה של מערכת לא נובע מהצגתה כנקייה וטהורה מכל סיג ולכלוך, אלא דווקא מהנכונות לא להתבייש להודות בחסרונות ולפעול לתיקונם.

=======

המאמר יתפרסם השבת בעלון 'שבת בשבתו'