רק מי שיודע את חסרונותיו יכול להתאגד עם הזולת - סרוגים

רק מי שיודע את חסרונותיו יכול להתאגד עם הזולת

מי שמודע לחלק ה'אזובי' שקיים בו, יכול להתאגד עם הזולת. יודע הוא את חסרונו, ומתוך כך יוכל למצוא מסילות נכונות ללב האחר ולבנות איתו ביחד את חייו

author-image
רק מי שיודע את חסרונותיו יכול להתאגד עם הזולת
  (צילום: שאטרסטוק)

סמוך ליציאתם של בני ישראל ממצרים, לפני תום עשר המכות, בני ישראל מצווים במצוות קידוש החודש:

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

כמה שאלות /הארות יש על מצווה זו. אנחנו נתייחס לשלוש מהן:1. הפסוק מדגיש בציווי את המיקום- "בארץ מצרים"- מדוע ציווי קידוש החודש לא מחכה לאחר יציאת מצרים? מה הדגש במילה:" לכם"? 2. מה המשמעות למצווה זו? (משהו מעולם החסידות) 3. מדוע עם ישראל משולים ללבנה?

  1. על השאלה למה דווקא הציווי הוא לפני יציאת מצרים, ענה הספורנו: "החדש הזה לכם ראש חדשים". מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי."  העבד, קורא הספורנו, אין לו זמן, הוא תלוי כולו באדונו. כשעם ישראל עומד לצאת מצרים, הציווי הוא – הזמן עובר אליכם, זה המאפיין הראשון של החירות. אתה בוחר , אתה שולט בזמן- "קח אחריות"…

הנצי"ב – נגע בייחודיות של הלוח העברי. עם ישראל מתחיל כאן את היווצרותו. והלוח העברי הוא המייחד אותנו כעם, ולכן הציווי הראשון, ולכן בארץ מצרים (בניגוד למצרים! ולאומות העולם) ולכן הדגש של "לכם". לוח השנה העברי הוא זה המייחד אותנו מכל העמים. וכך הוא כתב: "ראשון הוא לכם". למניין כמשמעו, ודייק "לכם" לישראל ולא לאומות העולם. וצוה הקב"ה לנו לנהוג ממנו המניין למען ידעו אדם מישראל כי העיקר הוא צורתו המיוחדת, ולא צורה האנושית שבכל אדם. זהו משמעו של מקרא ד"לכם", לכל ישראל."

 ספר בראשית הוא ספרם של יחידים, האבות. בספר שמות קיבלנו את הגדרתנו כעם " לכן אמור לבני ישראל אני ה'". בני ישראל- כאומה. בפרשה שלנו עולים קומה. "החודש הזה לכם ראש חודשים". עם ישראל קובע את ראשי החודשים, ובעצם קובע את מהותו של הזמן. בקביעה זו מקבל עם ישראל כוח יצירה ונהפך לחלק מהיוצר.

בעולם החסידות ראו במצוות קידוש החודש את הציווי להתחדשות.

כך בנתיבות שלום:" שיהודי מצווה להתחדש תמיד כבריה חדשה, וכמו שאומרים בברכת הלבנה, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת… שהם עתידים להתחדש כמותם". וכך ה"שפת אמת" שהיום הוא יום פטירתו לפני 114 שנים: "החודש הזה לכם". בני ישראל מונין ללבנה. כי בראש השנה מתחדש כל השנה, אבל לבני ישראל ניתן התחדשות בכל חודש כדי שלא יהיו נטבעין בטבע ורגילות, ויותר משלשים יום בא לרגילות. ולכן שהחיינו אין מברכין רק הבא מזמן לזמן יותר מל' יום, וכמו ברואה הים הגדול לפרקים. ולכן ניתן לבני ישראל התחדשות בכל חודש, שיהיו נגאלין מן הטבע. וכל חודש מתחדש הנהגה וסדר מיוחד."

אנחנו נקראים לא להיכנס לרגילות, לרוטינה ולשבלוניות. ליהודי אין "חיי שיגרה" לעולם הוא בהתחדשות. כל שלושים יום יש בהם חידוש ומברכים שהחיינו  כשרואים את הים הגדול וכדו'. יש מי שחי כזקן גם בצעירותו, אינו מתרגש מכלום וגם אינו מתחדש מהמציאות הקיימת. אנחנו נקראים להתפעל, ולברך " יוצר אור ובורא חושך" יומיום. לא רק מפני שזה כתוב בסידור, אלא מפני שאנחנו מתחדשים עם הניסים והטוב שנותן לנו ה' בכל רגע ורגע. " לבל יהא יומי עלי כהרגל".

  1. במדרשלמדנו: " רבי לוי בשם רבי יוסי….עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנהרב נחמן אמר: כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן… "

הרמ"א כתב על קידוש הלבנה : " ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשלה ללבנה ועתיד להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה… ולכן עושין שמחות ורוקדין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין".

שלוש הארות שהאיר ר' אשר וייס – מדוע עם ישראל נמשל ללבנה

א. למרות שהלבנה קטנה לאין ערוך מהשמש, אעפ"כ נמשלו האומות לשמש ובני ישראל לירח. אומות העולם רבות הן גדולות הן, אך ןם שולטות רק ביום. האומות עולות וזוכות לתקופת זוהר, אך בערוב היום הן נופלות. אך כלל ישראל, "הקטן", המעט מכל העמים, כירח, שולט אף בלילה. וגם כשיש חושך, גלות קשה, עם ישראל לעולם קיים. עם הנצח! ואחרי החושך, יבוא אור: " שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו". וזהו המנהג לומר "דוד מלך ישראל חי וקיים". שגם אחרי שפסקה מלכות ישראל-  "הם עתידים להתחדש כמותה". עם ישראל משול ללבנה. יש בו את סוד ההתחדשות וסוד הנצחיות.

ב. אומנם השמש גדולה יותר, אך אין היא גדֵלה!! הלימוד הוא חשוב ביותר. האדם, לא נמדד כמה הוא גדול, אלא כמה הוא גדל. ( כידוע אצל הרמב"ם איש המעלה, נקרא:" תלמיד!! חכם".) אנחנו לא צריכים להגיע לפסגה מסוימת, תפקידנו הוא " לך לך" ללכת, לטפס, לגדול ולצמוח.

ג. כתב המהרש"א  ( סנהדרין מ"ב) למרות שהקב"ה מיעט את הלבנה, ששה ושמחה היא לעשות רצון קונה. כשהקב"ה אומר ללבנה ( עם ישראל)" לכי מעטי עצמך" לא שהוא מיעטה, אלא ציווה לה למעט עצמה!!! ועל מדה זו נאמר, ששים שמחים לעשות רצון קונם. לפעמים אדם צריך להמעיט את עצמו, ולעשות זאת בשמחה. איזה יופי. באותו כוון כתב המדרש על הסימון של המשקופים והמזוזות שמתבצע בעזרת אגודת אזוב:" ולקחתם אגודת אזוב כנגד שהשפילו עצמן לעשות תשובה כאזוב. " סימון הבית הוא ע"י אזוב שהוא שיח שפל. על זה דייק ה"שפת אמת" שאין המדובר ב'אזוב' אלא ב'אגודת אזוב':

"במדרש על הפסוק 'ולקחתם אגודת אזוב'. פירוש שאע"פ שהם שפלים, מכל מקום, ע"י שיתאספו להיות אגודה אחת, מתוך השפלות יבא להם עזר מקודש. "

 העיר על כך בחור תלמיד חכם שאולי יותר מכך. השפלות, רק היא, מאפשרת התאגדות ועזר מקודש. מי שאינו מוכן להשפיל עצמו, לא יוכל להתאגד.

מי שמודע לחלק ה'אזובי' שקיים בו, יכול להתאגד עם הזולת. יודע הוא את חסרונו, ומתוך כך יוכל למצוא מסילות נכונות ללב האחר ולבנות איתו ביחד את חייו.

ועוד הארה הקשורה לגמרי לקידוש הלבנה…( לא הפשט, אבל דרוש חסידי יפה…)

בשם ר' מנדל מנמירוב אמרו פירוש על המשנה: " מורא רבך כמורא שמים". שיש לנו ללמוד מגורמי השמים, כיצד תלמיד צריך להתנהג עם רבו. לירח אין אור עצמי, כל כוחו ואורו מהשמש. וככל שמתקרב לשמש ועומד בין השמש לירח אין הוא מאיר כלל.  וכשהוא מתרחק, אז הוא ירח מלא. כך לפעמים צריך התלמיד לעמוד במרחק, ורק אז יקבל את מלוא השפע. מורא רבך כמורא שמים. ( נקודה מעניינת מאוד לדיון: מה "המרחק" שצריך להיות בין מורה לתלמיד, כדי שהוא "יקבל האור" מהמורה. נרשה לעצמנו לשאול, גם מה המרחק כדי שהמורה יקבל מהתלמיד. פעמים שהתלמיד הוא השמש. הוא מקור האור.)

בכל מקרה, הקשר בין מורה ולתמיד, בין אב ובנו, צריך להיות במחויבות גדולה. זה עיקר תפקידנו (הרב ליכטנשטיין נשאל, מה הוא משאיר בעולם, והוא ענה" את המשפחה…"). וכך כתב על הדו שיח של משה ופרעה: "בבנינו ובזקנינו נלך" הרב יורם זצ"ל: " גם משה רבנו וגם פרעה הרשע ידעו היטב שכל המשכיות קדושתם של עם ישראל תלויה אך ורק בילדים הרכים. אם חלילה לא יהיו ילדים שילכו בדרך אבות, מה תועיל קדושת האבות?

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
בגאולה השלמה תזרח השמש
משה אהרון עו"ד | 13-01-2019 14:31
כשם שיום השבת הוא ראש לכל הימים . כך ניסן ראש לכל החודשים . ושנת הגאולה השלמה תהא שנת ראש לכל השנים
2
וכיצד תזרח השמש ?
משה אהרון עו"ד | 13-01-2019 14:57
בסד. השבת שופכת נהרה והשראה לימי המעשה. חודש ניסן ראש לכל החידושים בחידושו - החירות . ניצן הוא לכל יתר אחד עשר החידושים הנחוצים לה לגאלה השלמה. אזי תזרח השמש לכל היקום והאדם
3
מדשר [מדרש חדש] אגדת קדושת הזמן
משה אהרון עו"ד | 14-01-2019 11:14
אמר להם הקבה : כבר קדשתי עבורכם את הזמן בימים - יום השבת ועתה עם יציאת מצרים מכתיר אני לכם ומקדש את חודש ניסן - כראש לכל החודשים. לימים משלים אני את קדושת הזמן ומקדש לכם הזמן כולו גם בבחינת : שנה. שנת הגאולה השלמה .