פטירתו של היקר באדם, הרב אלישע וישליצקי, מאירה בזרקור הרבה דברים שהיא מחוללת. בכלל, זו אחת הדרכים היותר טובות לחוות את הקיום: להביט אל ההתרחשויות כאל הזדמנות לחולל מבט אחר בתוכנו.

דווקא בפרק הזמן המבקש להבליע אותנו בהכרה שהפוליטיקה היא חזות-הכל, והיא הקובעת היחידה של חיינו- אנו נחשפים לכך שאף שהיא חשובה מאוד (ובלי הפוליטיקה – גם מפעל-הגרעינים-התורניים לא היה מקבל את תקצובו), היא לא היחידה, וגם לא החשובה ביותר.

מערכת הבחירות היא זירת התגוששות על חלוקת המשאבים – החוקתיים והתקציביים – והיא מתנהלת לאור הזרקורים ובמאבק כוחני. כאמור, יש בה חשיבות. אך כמה חשוב לנו להטמיע את ההכרה שהיא לא היחידה, וטוב לנו כי לא ניתן למוחלטות לעצב את השאיבה שלנו לתוכה.

את מפעל החיים עושים אנשים במסגרות רחבות. מה שאנו מכנים כיום "המגזר השלישי" נחשף כמקום בו מתרחשת עשייה ענקית, נוגעת באנשים, משנה עולמות, ופועלת בדרכים של מסירות לרעיון, נכונות להתמקד בו, לראות בו את מהות הקיום וייעודו– ולפעול בו.

את מפעל החיים יכולים לעשות אנשים גם במאור-פנים, במפגש שבין אדם לאדם, בעשייה מרובה ובדיבור מועט של העושה על עצמו, בלי גינוני כבוד, בלי עוזרים ומשרתים ויחצני"ם, ובהתהלכות מרובה עם הבריות. במקום בו נפרדים האנשים, ויש חשיבות מסוימת גם במחלוקת – אפשר להאיר את העליונות הגדולה של החיבור.

את מפעל החיים מחולל האדם גם בתוך עצמו. לא לחינם למדונו חכמים "איזהו גיבור – הכובש את יצרו", והעמידו בפנינו מראה כי העבודה הפנימית שלנו היא פסגת הווייתנו, ובמקום בו אנו מעצבים נכונה את כוחות החיים שבתוכנו – אנו הגיבורים הגדולים של המציאות.

התזכורות האלה הם שיעור החיים שהעניק לנו הרב אלישע, בשבוע הפילוגים והפיצולים, הבוטות והאגרסיביות, הסקרים והניתוחים. צר לי עליך אחי. צר לי עלינו בלי פועלך.

=======

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 'זיקים' של הרב שרלו לחצו כאן