הבחירות בירושלים נכנסו אתמול להילוך גבוה עם הודעת התמיכה של הליטאים והספרדים במשה ליאון. תגובת הנגד של הבית היהודי הייתה תמיכה בזאב אלקין, משני המהלכים האלה נפגע יותר מכל המועמד הליברלי – עופר ברקוביץ'.

ברקוביץ' שבמפתיע הוביל עד כה בסקרים באחוזים בודדים על דייטש ואלקין – הוביל את הקו האנטי-חרדי. האפשרות כי לירושלים יחזור ראש עיר חרדי, הובילה חילונים ואנשי מרכז לתמוך בו. אלא שעכשיו עם הפרישה הצפויה של דייטש, יצא העוקץ מהקמפיין של ברקוביץ'.

זאב אלקין ומשה ליאון, שניהם סרוגים, נמצאים הרבה יותר במרכז המפה, ויכולים שניהם למשוך קולות הן חרדים והן חילונים. ליאון יתחזק עכשיו בסקרים לכיוון ההובלה בזכות הקולות החרדיים, ואילו אלקין זוכה לתמיכה הסרוגה, שהיא לפי כל המועמדים לשון המאזניים בבחירות האלה.

הבחירות הופכות לענייניות

בעוד לשניים הראשונים יש רקורד של עשייה במשרדי הממשלה (ליאון) או בפוליטיקה הארצית (אלקין), לברקוביץ' שהוא עדיין צעיר יש פחות מה למכור. ברגע שהבחירות מפסיקות להיות על זהות ראש עיר חרדי כן/לא, והופכות להיות יותר ענייניות – מי המועמד הציוני המתאים ביותר לעמוד בראש העיר הגדולה בישראל, התמיכה הפוליטית של אלקין וליאון, תתן להם עדיפות, מה שיתבטא גם בסקרים הקרובים.

היציאה של דייטש מהמירוץ למעשה מחלישה לא רק את האגף החרדי אלא גם ובעיקר את האגף החילוני ומזרימה את הקולות לכיוון המרכז הסרוג.