המאמר על חכמי ספרד שטחי וחוטא לאמת/ תגובה לאלי ברקת

ראשית אציין שאיני מכיר את מר אלי ברקת הי"ו, כותב המאמר, ואני מכבד אותו ואת דעתו.

תהילות להשי"ת, זכיתי לעסוק מעט בספרי 'חכמי ספרד', וזכיתי להכיר כמה מהם זיע"א, אם אישית ואם ע"י העיון התדירי והיום יומי בספריהם, כפי יכולתי הדלה אשר חנני ה'.

ודווקא מתוך היכרותי זאת, גדלה תמיהתי על הכותב הנ"ל, היאך אפשר להתוות את דרך "שביל הזהב" של "חכמי הספרדים", במאמר כ"כ קצר? הרי כמה גדולים וענקים קמו ליהדות ספרד רק בדור האחרון, וכולהו בחדא מחתא מחתינהו? וכי דומה שיטת כמוה"ר רפאל ברוך טולידאנו לשיטת שכינו וידידו כמוה"ר יוסף משאש ע"ה? והנהגת בבא סאלי להנהגת בבא חאקי ע"ה אחיו האהוב? והאם דברי הרב מצליח מאזוז הי"ד היו תואמים בכל לדברי הרב כלפון משה הכהן ע"ה? וכי דעת המקובל הא-להי רבינו עובדיה הדאיה ע"ה הייתה כדעת חכמי ומקובלי ישיבת 'פורת יוסף' בענייני ציבור והנהגה, ובינם לבין עצמם? וכי אנו לא ראינו בעינינו הבדלים עמוקים כ"כ בהוראת ההלכה וההנהגה בין הראשונים לציון הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו ע"ה ושאר הראשונים לציון?

לכתוב על "חכמי ספרד" ועל "שביל הזהב" שלהם כולם כאחד במאמר כ"כ קצר ושטחי, הרי זה חוטא לאמת, ובהכרח שיהיו בו אי דיוקים, ולצערי, כך נראה שיש להתייחס למאמר.

ביחס לפסיקות הראשל"צ, גאון ישראל, הרב עובדיה יוסף זצ"ל. תמוה כיצד ניתן ללמוד מפסיקה נקודתית, על דעתו לגבי "שביל הזהב" הנכון בעיני הכותב? הרי אנו שמענו דעתו מפיו במגוון נושאים: בעניין בחורי הישיבות, ריבוי תלמודי תורה, העדפת "ישיבות קדושות" על פני "ישיבות תיכוניות" (ואיני נכנס לסוגיא זו והגדרותיה וההלכה למעשה, אלא לומר שכך היתה שיטתו הברורה. הליכו"ע ח"ח ע"מ שנ), וגם מי ראוי שיעמוד או לא יעמוד בראש הרבנות הראשית לישראל, ועוד. ודאי שהרב עובדיה יוסף זצ"ל, לא הסכים עם הכותב הנכבד מהו "שביל הזהב", ופרט זה יצא ללמד על כלל המאמר.

מורינו הגדול, מלך בירושלים, רבינו שלום משאש ע"ה, נלחם שלא לתת הכשר לאולמות אירועים שהגישו אוכל כשר לחלוטין, במקום שהיה בו חוסר צניעות, וגם נלחם על זה בבג"ץ (שמש ומגן ח"ב יו"ד סי' מא). עוד נלחם ולעג לרפורמים (שומ"ג ח"ד אהע"ז סי' צח וענ"ש סי' ג וסי' יג). עוד עשה תחבולות בעיר מכנאס שבכתות הנמוכות ילמדו בתלמוד תורה בלבד ולא בביה"ס הצרפתי (שם סי' ה). האם "שביל הזהב" הזה הוא אותו "שביל הזהב" הראוי לדעת הכותב הנכבד?

רבינו יוסף משאש ע"ה, אשר היה כמלאך א-להים, ומרוב שהיה חותר ללמד סנגוריא על ישראל היקל עליהם לרוב (וזה הגורם הראשוני להקל בנושא כיסוי הראש לנשואות, כמובא באוצה"מ ח"ג ע"מ ריא ובס' והשיב משה סי' לד. וחלקו עליהם כל חכמי הדור, כן כן, גם הספרדים והמרוקאים, ואמרו על זה ישתקע הדבר ולא יאמר. עי' תבו"ש אה"ע סי' קלח, ושומ"ג ח"ג אה"ע סי' כב), הזהיר להגביה המחיצה המפרדת בין הגברים לנשים בבית הכנסת, שלא יראו אלו את אלו כלל, וסיפר שאמר לו המלאך רפאל אנקוה ע"ה (הרב הראשי הראשון למרוקו) שלדעתו עדיף היה שלא יבואו הנשים כלל לביהכ"נ, ורבי יוסף משאש לא חלק עליו בזה (מים חיים ח"ב סי' קמ). האם זה אותו רבי יוסף משאש שראוי לאחוז בדרכיו ולילך בארחותיו, לדעת הכותב הנכבד?

ועוד, האם ידע הכותב הנכבד, שלדברי כמוה"ר יוסף משאש "ראוי לרדוף עד חרמה (סעודות מצוה ו) אף סעודת מילה ונישואין. כי אין מזמינים בהם רק הדיוטים גמורים האוכלים ושותים בלי נטילת ידים ובלי שום ברכה, ויאכלו וישתו ויקומו לצחק, בריקודין ומחולות, ומסכת עירובין בסדר נשים וסדר נזיקין, ה' הטוב יכפר"? נראה שרבי יוסף משאש חרג הרבה מ"שביל הזהב" שהציב כותב המאמר הנכבד.

האם ידע כבודו, שחכמי העיר מכנאס תיקנו שלא ישתתפו נשים בהלווית המת כלל, ואם יבואו שם נשים, יניחו החברא קדישא מיטת הנפטר וילכו להם (תקנות חכמי מכנאס ח"א ע"מ רסט. וכע"ז תקנו בפאס. כרם חמר או' קסו)?

האם ידע שכה"ר שלמה הכהן מגדולי חכמי מרוקו לפני כשמונים שנה, אסר לקנות בשר מיהודים מחללי שבת בפרהסיא (שו"ת מעלות לשלמה ע"מ רלא)?

האם ידע כבודו כיצד כיבדו רבותינו באהבה ובחבה כל תלמיד ישיבה קטן כגדול? על סמך מה אתה כותב שרבו תלמידי ישיבות ונתמעטו תלמידי חכמים? וכי עם כמה מהם דברת בלימוד? מי מהם בקשת שיציע לפניך סוגיא בהבנה ישרה? מי שמך לומר על בני הישיבות היום, ולפחות חלקם הגדול, שאינם תלמידי חכמים?.

כאמור, שיטת חכמי ספרד הייתה איש איש כפי זמנו ומקומו ורוחב דעתו, וודאי שלא הייתה כשיטת רבני ליטא, ואגלה סוד קטן, שגם רבני ליטא לא הסכימו בכל איש עם רעהו, וגם את שיטתם ודיעותיהם השונות אי אפשר לכלול יחד כשיטה אחת.

לתחושתי האישית, במיוחד חכמי מרוקו (שעליהם תולים כל מיני השערות ואידיאלים, נכונים ושאינם נכונים, ולכן התרכזתי בהם בדברי אלו) היו רוצים לא רק לבקר, אלא גם להודות לרבני ליטא (ופולין וכו' וכו'), על הגדלת והאדרת התורה, וגם על תרומתם בחינוך תלמידים ממרוקו (בעיקר, וגם משאר ארצות), ובהם בנים לרבנים גדולים, ותלמידים אחרים שנעשו גדולים בתורה בזכות עצמם, ובזכות ובהכוונת מוריהם הרבנים הליטאים.

כותב המאמר הנכבד בקשנו לדמיין (בערגה?), כיצד במלונות ומסעדות ימכרו לכל דכפין חלב אחרי בשר, נשים שהולכות ללא כיסוי ראש, ואינן נחשבות לא צנועות, נשים מניחות תפילין ומזכות את הרבים וכו'. ואח"כ כתב: "שביל הזהב אבד לנו היום".

אדוני הכותב הנכבד! הסבתות שלנו (כנשותינו כיום) הלכו עם כיסוי ראש מלא, גם בחוץ וגם בחדרי הבית הפנימיים. נכון, בערים הגדולות אחרי בא הצרפתים נשים הלכו ללא כיסוי ראש, אבל לא בהסכמת וברצון הרבנים וההלכה, חוץ מרב אחד קדוש וטהור זיע"א, שחלקו עליו כמעט כל חבריו.

הרבנות במרוקו לא נתנה הכשר למסעדות שהגישו חלב אחרי בשר. נשים לא הניחו תפילין ולא לימדו תורה לגברים. לא במרוקו ולא בעירק, לא בתוניס ולא בחאלב, לא בתורכיה ולא בירושלים. לא היתה שם חלוקה ל"שומרי שבת" ול"זוכרי שבת". מי ששמר שבת שמר שבת, ומי שחילל שבת, חילל שבת, אם מעט ואם הרבה. "שביל הזהב" הזה אם היה, היה בדמיונך, וכפי שבקשת מאתנו הקוראים, לדמיין. הוא לא היה מעולם במציאות.

והנה לפניך כמה כללים ברורים, המקובלים מרבותינו נוחם עדן:

א- שמירה איש על כבוד רעהו, גם כשנחלקים קשות בהלכה (ומתוך זהירות שלא להשוות קטן וגדול. שבת קיט).

ב- בנושאי הלכה מי שדנו וגם התווכחו, ולפעמים בחריפות יתרה, הם הרבנים והת"ח, בינם לבין עצמם, ומעולם לא התערבו בפסיקת ההלכה אנשים שאין עסקם בזה וודאי שלא מחוץ לבית המדרש. מחלוקות קשות בהלכה שגרמו לשסעים חברתיים היו, אבל היו נדירים, הודות לשמירה על כלל זה.

ג-  רבותינו זיע"א לא פסקו הלכה ע"פ טיעונים כגון: פוסק פלוני הוא ליטאי, ואלמוני הוא מרוקאי ופלמוני תוניסאי וכיו"ב, ולכן כן או לא נקבל דעתו. אלא קבלו האמת ממי שאמרה, לא משנה מה מוצאו ומה דעותיו השונות.

ד- המסורת והקבלה איש מפי איש, ותלמיד מפי רבו היא יתד תקועה בל תמוט בעולם התורני בכלל ובעולם ההלכתי בפרט. במיוחד הדבר נכון אצל רבני המערב, באשר הם שיסדו הרבה מכללי ההוראה שהלכו לאורם גדולי ישראל, ובהם מרן הבית יוסף (עי' מבוא לס' נהגו העם לר"ד עובדיה ע"ה).

ה- הגיון בריא, ושימוש בשכל ישר, כדי לדעת כיצד להורות בשאלות הלכתיות ובהנהגת הציבור בלי לסטות בכהוא זה ממסורת ההלכה, תוך התייחסות לבעיות ואתגרים הצצים בכל דור ודור.

לסיום אכתוב ולא אכחד, ישנן מספר נקודות אמיתיות הדורשות התייחסות וליבון לאור דברי רבותינו והגיונם, וכגון תורה ומלאכה, צניעות ומגדר, חברה ומשפט, היחס בין ישראל לעמים ובין ישראל לארצו ועוד. אך כאמור, אין מקום להתייחס בצורה כוללנית ולא מדוייקת כל כך, ובפרט שנדמה, לפחות בעיני חלק מהקוראים, שיש כאן מגמה להכשיר דעות מסויימות אשר לא שערום אבותינו ורבותינו, תוך תליית בוקי סריקי ברבותינו נ"ע.

אחי ורעי! חכמי ישראל כולם, ובתוכם גם "חכמי ספרד" השאירו לנו אוצר בלום, ים שאין לו סוף, בהלכה ובאגדה, במוסר ובתלמוד, בקבלה ובדרוש, ברמז ובפשט, והכל סובב סביב העיקר, והוא תורה שבע"פ, דברי חז"ל בש"ס ומדרשים, המבארים כולם את התורה שבכתב. בואו נרחיב ונעמיק בדבריהם, ונדייק בהם הדק היטב, וכל העם הזה על מקומו יבוא בשלום.

=======

הרב שמעון ברק הוא רב קהילת 'נחלת יצחק' ומארגון 'איגוד רבני קהילות'