אחרי שקומם עליו רבים כשאמר כי אם הוא היה ילד עזתי הוא היה מפריח עפיפוני תבערה לשטחה של מדינת ישראל, המחזאי והסופר הישראלי, יהושע סובול, לא רק שלא חוזר בו מדבריו אלא מחריף את הטון ואומר כי התנהלותה של ישראל בנוגע לתושבי עזה גורמת לכך שהם חיים במעין מחנה ריכוז.

על רקע התבערה שהציתו דבריו ברשתות החברתיות, אומר סובול בראיון ל'מעריב', שהוא לא חוזר מהתבטאותו מעוררת המחלוקת: "במלחמת השחרור הייתי ילד בן 9, וכשהגיעה הבשורה על קרוב משפחה שנהרג, רציתי לפוצץ את העולם. כשילדים עזתים לא יכולים להכיל בנפשם את האיבה הנוראית, הם הופכים לטרוריסטים", הוא אומר.

המחזאי הוסיף כי "המוני הרוגים ופצועים מירי מכוון, מובילים את צעירי עזה לייאוש גובר, ואלה בייאושם מותירים אדמה חרוכה, שגם הצבא המשוכלל בעולם, לא מצליח למנוע. בשירו, 'זמר הפלוגות', כתב אלתרמן: 'אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו'. זה משפט התואם את מצב הפלסטינים. הם חיים בתוך חפירות חייהם, שאנחנו דחקנו אותם לשם. עלינו לומר 'חדל אש', מה שיחייב את שני הצדדים, כדי ליצור סיכוי שיגדלו כאן ילדים נורמליים. אני לא מזדהה עם אלימות; אני מזהיר מפני מה שעלול לקרות כשמולנו ניצב עם אובדני".

(צילום: אביר סולטן/ פלאש90)

סובול, אחד מראשי 'פורום עץ הזית', הבנוי מאנשי רוח ואמנים יהודים וערבים, נשאל מה לדעתו הפתרון ליחסי ישראל ו'הפלסטינים' ואמר: "דרוש לנו מנהיג נועז ובעל חזון שיוביל לשלום. כבעלי הכוח, נוכל לעצור את גל האלימות, ליזום משא ומתן ומשם הכול יצמח. אל לנו להקל ראש בזעקת הייאוש של הפלסטינים. אנשים לא הולכים אל גדר בידיעה ברורה שצלפים ישראלים יירו בהם רק מפני שהם מקבלים כסף מחמאס. יש ליצור מציאות שבה אנשים בעזה יוכלו לחיות חיים נורמליים עם מלוא הזכויות על פי מגילת האו"ם".

בשלב הזה שחרר סובול התבטאות שאם הייתה יוצאת מפיו של איש ימין, הייתה ודאי מעוררת סערה רבתי: היום תושבי עזה חיים במעין מחנה ריכוז. מחנות הריכוז בעבר הוקפו במגדלי שמירה עם שומרים מצוידים במקלעים, ומי שהתקרב לגדר נורה. אני לא רוצה לעשות השוואות, אבל זה מתחיל להריח ככה".