"קיבלתי תגובות נאצה, בגלל שהלחנתי את ההמנון"

את ההמנון הלאומי בלחן ערבי כבר שמעתם? לכבוד חגיגות ה-70 למדינה, החליט דניאל סעדון, מוזיקאי דתי ובוגר ישיבת מרכז הרב להעניק חיים חדשים לשירו של נפתלי הרץ אימבר "התקווה" שהפך להמנון הלאומי.

סעדון שמתחבר מאוד למנגינות הערביות, מאז שהיה בן 13 וקיבל קלטת מאביו של מוזיקה תוניסאית. החליט להלחין את "התקווה" בלחן של המלחין הערבי ג׳לאל יאסר, שאף רווח בקרב תנועת החמאס. כצפוי השילוב של מילות ההמנון בתוך הלחן הערבי, הוא לא דבר שמתקבל בקלות והתגובות ברשת לא איחרו לבוא.

"האשימו אותי באנטי ציוניות"

"אחד הדברים שהכי הפחידו אותי, היה להפוך למעין גימיק או פרובוקציה", מספר סעדון לסרוגים. "חלק מתגובות הנאצה שקיבלתי בפייסבוק האשימו אותי באנטי ציוניות ובחתירה תחת זהותה של המדינה. היו לא מעט שכעסו על היצירה מהצד הימני ומהצד השמאלי של המפה. אך לצד זה קבלתי גם המון פרגון מערוצי הטלוויזיה ואפילו מערבים שאני מכיר וגם כאלה שלא".

לא חושב שאולי הבחירה בלחן ערבי להמנון התקווה, זה חציית קו אדום? 

"אני לא פוליטיקאי ולא לוחם כנגד הממסד, אלא פשוט מוזיקאי. אני משתמש בעירוב סגנונות לא שגרתיים, כדי לקחת טקסטים דתיים או לאומיים מוכרים, הטעונים במשמעויות הטבועות בתוכם מזה מאות ואלפי שנים, ולהכניסם לתוך קונטקסט אחר של ניואנסים מוזיקליים וסגנונות חדשים, המשנים בן רגע את משמעותם.

המטרה שלי היתה  להמחיש את הדינמיקה המיוחדת הנוצרת במפגש בין הטקסט ללחן, ואת ההפריה ההדדית ביניהם, הלוקחת את היצירה למחוזות אחרים, ומלבישה עליה משמעויות ונקודות מבט חדשות".

מה החיבור שלך כיום למוזיקה הערבית? 

"בימים אלה אני במהלך לימודי תואר ראשון בקריה האקדמית אונו, במגמת מוזיקה ערבית. כתלמיד ישיבה וכחובש כיפה מצאתי את עצמי לומד עם תלמידים ערבים, זה מפגש מאוד מיוחד. השיא היה לראות את הסטודנטים הערבים והחרדים שלומדים איתי בקריה רוקדים כולם יחד לצלילי השיר הזה".