מלחמת גוג ומגוג ואחרית הימים, לא מה שחשבתם

כבר דורות רבים שהפטרת הנביא זכריה (יד), הנקראת ביום טוב ראשון של סוכות, מהלכת אימים על המין האנושי.

מה לא מתואר שם? מלחמה, בקיעת הר הזיתים, חורבן… ברררר; נבואה זו, בנוסף לנבואת גוג ומגוג (יחזקאל לח), אותה מפטירים אנו בשבת חול המועד סוכות – פרנסה דורות של מיתוסים אודות 'יום דין' ו'פרשי אפוקליפסה' שיגיעו באחרית הימים וימחו את האנושות מעל פני האדמה.

מבלי להידרש לשאלה האם יש גם פשט לפסוקים הללו או לא, ננסה להבין מעט מן המשמעות הפנימית העומדת מאחורי החזון:

"הִנֵּה יוֹם בָּא לד'… וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַים לַמִּלְחָמָה" – באחרית הימים, בעת הגאולה, תתפרץ במלא עוזה מלחמה תרבותית אדירה. תרבויות הגויים, שיחושו באינסטינקט פנימי כי בארץ ישראל עלולה לצמוח ממלכה אמונית העומדת בניגוד מוחלט לכל חייהם, יחגרו את שארית כוחם למלחמה.

החיים הזורמים מירושלים, שיבשרו לעולם כי חלפו ימי האפלה, ועידן בו ינוהלו החיים מתוך קדושה החל להופיע – כל אלה יחוללו מאבק פראי, נואש ואחרון, שתכליתו לבלבל ולטשטש את תודעתו של העם היושב בציון (על פי נצח ישראל, לז; עולת ראה א, רלב).

ואמנם, בשלב ראשון "וְנִלְכְּדָה הָעִיר" – ירושלים תיפול; התרבות הישראלית תידמה כמנוצחת על ידי שטף התרבויות הזרות שיציפו את ארץ ישראל. "וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים" – התאים המשפחתיים, המעגלים האינטימיים של הבית היהודי אשר החוסן הלאומי מושתת עליהן, יהיו למשיסה ופריצות.

"וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה" – היסוד הנקבי, המתפעל, יתמסר וייכנע באופן טוטאלי לתרבות הזרה. "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה" – חצי מהעם אכן לא יעמוד במערכה וייפול שדוד לרגלי תרבות הגויים.

יתרה מזאת, "וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָים וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד" – יהיו פלגים בעם ישראל שיצטרפו לחיל הגויים, מתוך שטף חומרנות המרופד בזהב וכסף, למערכה נגד ירושלים.

עם זאת "ְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר" – חלק מן העם לא ייפול בשבי ויחזיק עמדה אמונית בתוך קריסת המערכות אשר מסביב (על פי עין איה שבת סז, ב).

"וְיָצָא ד' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד" – הר הזיתים, בית הקברות הלאומי של עם ישראל, המקום בו כנוסות נשמות הדורות כולם – יבקע, וכך יחשפו הכוחות האצורים בו.

כלומר, המסורת התורנית האדירה שנטוותה במהלך השנים, מסירות הנפש של אבותינו ואמותינו על קדושת ד', צרור החיים הישראלי לדורותיו – כל אלה ישמטו את הקרקע מתחת לרגלי תרבויות הגויים המתיימרות להכניע את ירושלים (על פי אור החיים במדבר, טז).

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן" – "מאי 'יקרות וקפאון'? אמר רבי אלעזר: זה אור, שיקר בעולם הזה, וקפוי (צף וגלוי) לעולם הבא" (פסחים נ, א). היינו, מאור תורתה של ארץ ישראל, אור התורה הפנימית, הנסתר מרוב בני האדם בימינו – יהיה גלוי לעתיד לבא והוא זו שיחולל את הניצחון במלחמה;

ואז – "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַד' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם… וְהָיָה ד' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד… וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ד' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".

–

הכותב הינו ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות וב"מכון מאיר".