את: מתכוננת לחג, חושבת עם הילדים למה ירצו להתחפש, מתלבטת איתם אם יהיו שוב חייל, או שאולי הגיע הזמן לגוון. הקטנה שוב רוצה להיות כלה, ואת מבטיחה לה שבחנות יש מגוון רחב יותר- וגם צוענייה או רופאה הן יפות מאוד.

ואתה: מקבל תמונה בבוקר יום פורים, ורואה את הילדה שרק אתמול החתלת ושמרת ולקחת לטיפת חלב מחופשת לאלזה- ולא מבין, איתך הרי דיברה על כלה, סיפרה שאמא רוצה שתהיה צוענייה- אז מאיפה הגיעה התחפושת הזאת? אבל כרגע אין את מי לשאול. גרושתך לא תגיב כשתתעניין, כשתבקש לדעת האם הילדה שמחה הבוקר בדרך לגן.

את: תרצי שהילדים יהיו איתך החג השנה. נכון, שנה שעברה הם היו אצלך ועל פי הסדר הטוב השנה זה לא תורך. אבל את נצבטת, את מדברת על הילדים שלך. לא על תור ולא על צדק. סתם על הרצון האנושי שלך להיות איתם בחג.

אתה: מתכונן לחג, מנקה, מבשל, חושב את מי לארח, ואז מקבל הודעת סמס מגרושתך, שמבקשת אותם השנה בחג. אתה מסנן הערה קשה לעצמך. מבין רק אותך הכי בעולם וממשיך להסתדר.

את קשה עם עצמך ועם העולם. עם הגרוש ועם המשפחה. גרושה כבר כ"כ הרבה שנים, ואולי בכלל בתחילת דרכך העצמאית, וגם אתה מסרב להתקדם. פוגע ונפגע כל אימת שאפשר. שניכם שכחתם שנכחתם יחד בזמן קבלת הגט- ובעוד הוא זרק לך את גיטך, את הלכת איתו את כמות הפסיעות ששחררה אותך ממנו לנצח.

את וגם אתה סובלים ולפעמים מידי. מתעסקים בדקויות, בקשיים, במכשולים- במקום בשמחה של התרת הספקות. את וגם אתה ביקשתם לעצמכם את הגט הזה בזמן ההוא. תשאפו לריאות את האוויר החדש, תנסו גם אם זה קשה ליהנות מחג משפחתי- גם אם הוא ללא הילדים. תנסי לארח חברים שגם הם ללא ילדים השנה, תנסה לוותר לה על הילדים החג. אולי כך יצמח לו גשר שקוף של שיח ושיתוף ביניכם?!

תנסו לאהוב אהבת אמת אבל אחרת. לראות את הקושי, לתמוך ולהכיל, במקום להעמיס עוד על העומס הקיים. לחוות חג גם כשקשה. לא לברוח מהחג ולהישאר במשרד, אלא לברוח מהמשרד ולהרגיש חג.

שיהיה לכולנו חג שמח עם נפש שמחה לנו, לצאצאינו ולאלו, הרחוקים מאיתנו.

לכתבות נוספות בסדרה- לחצו כאן

=======================

הכותבת: צפנת פריד, 38 | גרושה +3. 3.5 שנים "גרושה מנטלית" + חצי שנה גרושה פורמלית.