בימים נוראים, אי שם בעיירה רחוקה, הגיע יהודי לבית הכנסת, בפתח עמד שומר אימתני ששאל אותו בתקיפות אם שילם את דמי החבר, 'לא' ענה היהודי. אם כך לא תוכל להיכנס, אמר השומר בגסות. לא באתי להתפלל, אמר היהודי, אני רק רוצה להביא קיטל לחבר שלי. טוב אמר השומר, תכנס ותצא מיד ואני מזהיר אותך אל תעז למלמל אפילו מילת תפילה אחת.

נזכרתי במעשייה הזאת היום כאשר קראתי את אזהרתו של הרב שלמה אבינר לחייל מג"ב ששאל אתו אם להתפלל בהר הבית כאשר הוא ממילא שם במסגרת תפקידו. הרב אבינר ענה לו בזו הלשון: "ודאי לא. הרי הוא נכנס רק מפני פיקוח נפש ויש לשהות שם המינימום של המינימום. משל למה הדבר דומה? לחילול שבת שמותר לחייל בשביל צורך מבצעי, אבל אסור להוסיף אפילו מעט, מה שאינו מבצעי". והוסיף "כשסיים תפקידו, ירוץ מיד החוצה בלא לשהות אפילו רגע אחד"

אי אפשר לשתוק יותר נוכח השיא החדש אליו התדרדרה תנועת מרחיקי המקדש. אלו העושים ככל אשר לאל ידם להרחקת עם ישראל   מהר הקודש והמקדש, אנשים אלו מקצינים ומתדרדרים כנראה ככל שתנועת שיבת המקדש הולכת ומתעצמת.

הם מזלזלים בכל גדולי הרבנים, הפוסקים וראשי הישיבות שעולים להר הבית. ואנחנו שותקים.

הם מתעלמים מההלכה הפסוקה שעשר קדושות הן זו למעלה מזו ושמונה מתוכן בהר הבית (הר הבית, חיל, עזרת נשים, עזרת ישראל, עזרת כהנים, בין האולם למזבח, היכל, קדש הקדשים)  בניגוד להלכה הם הפכו את כל 'הר הבית' ל'עזרה' למרות ששטח העזרה הוא פחות מ- 5% משטח הר הבית כיום. ואנחנו שותקים.

הם הוציאו פסק מוזר לפיו לשוטר מג"ב הנמצא בהר בתפקיד אסור להתפלל (וכי חייל שנוסע בג'יפ בשבת לצורך מבצעי לא יאמר תפילת הדרך?!) ואנחנו שותקים.

אבל היחס, היחס.

"ירוץ מיד החוצה בלא לשהות אפילו רגע אחד"? מאיפה ההתייחסות  הזו? וכי הר הבית הוא מקום מתועב ומשוקץ אשר צריך לברוח ממנו במהירות, בלי כבוד, בלי דרך ארץ ובלי מורא מקדש? ומקדשי תיראו הפך ל'ממקדשי תברחו?'.

האמת, הרי ידועה פשוטה ומפורסמת. בין העולים להר הבית נמנים גדולי הפוסקים בדורנו. הרב דוב ליאור שליט"א, הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שליט"א, הרב בניהו ברונר שליט"א והרב אליעזר מלמד שליט"א. עוד עשרות רבנים וגדולי תורה ומחשבה מתירים ומעודדים את העליה להר. כך שכל מי שתשוקת הקודש והמקדש בליבו יש לו על מי לסמוך, ובוודאי לשוטר בתפקיד. אבל ה"השקופע" הקלוקלת והסגנון הקנאי של "ההיבדלות" מתוך עם ישראל שהחוג הזה אימץ לעצמו, כבר העביר אותם על דעתם ועל עת קונם. ולא בפעם הראשונה.

כידוע לקודש הקודשים נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה לצורך הקטרת הקטורת ביום הכיפורים. לפי קו המחשבה הזה מיד בסיום הקטרת הקטורת בקודש הקדשים הכהן הגדול היה צריך "לרוץ מיד החוצה בלא לשהות אפילו רגע אחד". והנה חז"ל מספרים  לנו שהכהן הגדול היה מתעכב בקודש הקודשים  ומתפלל שם. לפי דברי המשנה הוא גם היה מאריך בתפילה  אילולא החשש להבעית את ישראל. אם לא היו ישראל בפחד ואימה שמא הכהן ימות בקודש הקודשים היה נשאר שם יותר זמן ומתפלל בנחת.

מסתבר שבימי הבית לא שמעו על  המצאת "הריחוק המקרב". הם לא התייראו מן המקדש אלא ממי שציווה עליו. לכן לא הורו לכהן הגדול לנוס במרוצה מן הקודש, ולמזלם אז 'הר המור' לא נאבק בהר המוריה. אילולי כך, בכלל היו מחלקים פליירים לנעול את המקדש על בריח שאיש לא יעיז להכנס לשם.

=======

בן 41 נשוי ללימור ואב לשמונה ילדים, קצין במילואים, ממייסדי היישוב 'נגוהות' בהר חברון ועולה להר הבית מזה 25 שנה.