אנו נמצאים לפני צום עשרה בטבת שבו החל המצור על ירושלים וממנו נמשך החורבן. חז"ל לימדו אותנו [תענית יב:] שבתענית הנקבעת על צרת ישראל יש צורך להתבונן מדוע באה עלינו אותה צרה, על מנת שנוכל לתקן את הסיבה והשורש שלה ובכך להסירה מעלינו. בתעניות החורבן מוטל עלינו, אם כן, להעמיק ולהבין מהו השורש לחורבן הבית כדי שנזכה במהרה לבניינו ותיקונו.

בספר 'נפש החיים' כותב הגר"ח מוולוז'ין שמעבר לסיבות הידועות שבעטיין חרב הבית [המבוארות במסכת יומא ט:] ישנה סיבה עקרונית נוספת שגרמה לחורבנו והיא קשורה לאופן בו נתפס המקדש בישראל. בתקופה שטרם החורבן התפשטה בעם תפיסה הגורסת שעיקר עניינו של בית המקדש נמצא בתבנית החיצונית שלו; בהיכל, בעזרות, בארון, במנורה ובמזבחות.

קודם קלקלו את המקדש הפנימי

תפיסה זו סברה שחשיבותו הגדולה של הבית מונחת בעצם היותו בנוי ובסדרי העבודה המעשיים שלו ובכך הסיחה את הדעת מהעבודה המוסרית והרוחנית הנדרשת מהאדם כדי לזכות להשראת השכינה. בעלי תפיסה זו לא הבינו שהמפתח להופעת השכינה בישראל נמצא עמוק בליבו של האדם והעם, ושרק התעלותו של האדם בקדושה ובטהרה, בעבודת ה' ובשמירת מצוותיו היא המעמידה את הבית באמת ומאפשרת את התקיימות סדרי העבודה במקדש.

וזה לשונו של נפש החיים שם [א ד]: "כי ודאי עיקר עניין הקודש והמקדש ושריית שכינתו יתברך הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצוות כולן… אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך ממש", אבל כשחטאו ישראל ו"קלקלו פנימיות המקדש שבתוכם אז לא הועיל המקדש החיצוני ונהרסו יסודותיו רחמנא ליצלן".

עולה מתוך דברים אלה שהמאמץ העיקרי הנדרש בשביל בניין הבית הוא דווקא המאמץ המוסרי והרוחני. רק מתוך נאמנות גמורה לתורה שבכתב ולמסורת תורה שבעל פה, לדברי חז"ל ולגדולי הדורות, רק מתוך עבודת ה' ודקדוק במצוות ומתוך קדושה וטהרה בחיי הפרט והכלל – רק מתוך כל אלה אפשר לצפות ולייחל באמת לבניין בית המקדש. כל ניסיון להתרכז בפעילות מעשית למען בניין הבית תוך הסחת הדעת מהצורך העמוק שלנו להתקדש, להיטהר ולהיות נאמנים לרצון ה' מחטיאה את המטרה ועלולה להרחיק אותנו ממנה במקום לקרב אותנו אליה.

פעילי הר הבית נסחפו

לאור הדברים הללו יש להתפלא על כך שיש בימינו אנשים, שבשם הרצון לשמור על 'הר הבית' מרשים לעצמם לזלזל בדיני טומאת מקדש וקודשיו. מפתיע לראות כיצד, למשל, מרשה לעצמו איש ציבור להכריז בקול שעדיף שאנשים יעלו בטומאה להר הבית מאשר שלא יעלו בכלל. מפתיע עוד יותר כיצד לא התעוררנו כולנו למחות בו נחרצות על דבריו אלו.

מפליא כיצד מרשה לעצמה תנועה של 'נשים למען המקדש' להדריך נערות ונשים לעלות להר הבית, וזאת כנגד דעתם המפורשת של כל גדולי ישראל ללא יוצא מן הכלל!

מכאיב לראות כיצד הגענו למצב בו יש קבוצה של 'פעילי מקדש', שמלבד עצם הכניסה הבעייתית להר עוד מתירים לעצמם לעלות 'לרמה' המוגבהת שלו, שבה לכל הדעות יש חששות כבדים של איסורי כרת! ועוד מנסים להציג מצג שווא כאילו זה נעשה בהתייעצות עם תלמידי חכמים [עיין מחאתו של הגר"ד ליאור שליט"א בגליון 'שביעי' האחרון]!

ומה נאמר על ארגוני סטודנטים שמעלים אנשים רבים להר הבית בצורה קבוצתית, ללא כל אזהרה על הלכות טומאה וטהרה וללא כל הדרכה בהלכות מורא מקדש [הרי מספיק לצפות בתמונות המצולמות בהר כדי להבין עד כמה אנשים לא מודעים כלל להלכות אלה]!

הרב קוק כבר הזהיר מכך

את כל הבעיות הללו צפו מראש הרב קוק זצ"ל, הרב צבי יהודה זצ"ל, הרבנות הראשית לדורותיה וגדולי ישראל בדורות שקדמו ובדורות אלו. אלו הן רק חלק מהסיבות שבגללן הם אסרו את הכניסה לכל שטח הר הבית ללא יוצא מן הכלל.

אנו, בארגון 'מורא מקדש', שואפים לאחוז בשיפולי גלימתם של אותם גדולים ולקרוא בשמם לאחינו בני ישראל: אנא 'הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו', אנא שימרו על מוראו של מקדש ועל טהרתו וקדושתו. ודווקא מתוך הזהירות והכבוד הגדול שאנו רוחשים למקום זה נזכה בקרוב לישועת אמת, לגאולה שלמה ולבניין שלם במהרה בימינו.

==

הרב איתי הלוי הוא רב הישוב מגרון, ר"מ בישיבה לבוגרי צבא בעלי, וחבר ארגון "מורא-מקדש"