הטרגדיה הימנית-מתנחלית הגדולה היא לא ההפגנה והשחיתות.

הטרגדיה של הציבור הזה היא האיתרוג של נתניהו עד היום, ההליכה אחריו בעיניים עצומות, אחרי נאומיו והבטחותיו – למרות שלא בנה ביו״ש ואף עצר בנייה, למרות שהוא ראש הממשלה הראשון שהקפיא בנייה בירושלים (ומיוזמתו), למרות פגיעה בכל מה שקדוש להם -והם שתקו…

בבחירות עזבו את מפלגת הבית שלהם, ובהיסטריה קנו את האיומים, ההפחדות והשקרים על ״השמאל והערבים נעים מאוד בכמויות…״, הם לא הפגינו כששיחרר מחבלים וגופותיהם (תבדקו טוב, עשה זאת מתחת לאף, במסווה, בימי שישי בין בשמשות, כשכולם בהדממה), לא הפגינו כשתקע אישורי בנייה, ומחחזר הבטחות על ועדות שהונחו לאשר תכניות עתידיות כאילו ש…

התעוור בקסם של נתניהו

הטרגדיה של הימין-הדתי-מתנחלי היא הניתוק שהוא כפה עליהם מהציבור הישראלי. ׳הבן יקיר לו׳ לא שם לב לריחוק שיצר, לחוסר עניין ביניהם לבין כלל הציבור הישראלי. זה שהיה יכול להזדהות לפחות עם כאב המפונים שבתיהם נהרסים, עם אבסורד בהרס בתים על קרקע במחלוקת, אבל הממשלה והעומד בראשה לא פצו פה למענם, גררו רגליים ולחשו הבטחות ומילות חיזוק ועידוד רק בפגישות פנימיות.

‏הטרגדיה של הציבור הימני-דתי-מתנחלי שהוא תמים, כשמדובר בפוליטיקה וקונה בקלות שקר. הוא התעוור בקסם נתניהו.

אני מאמין שבאמת רצו לעשות מצווה – והיא באה בעבירה – בהגנה אוטומטית על תרבות נהנתנית, שיקרית ולא יהודית. הגנה אוטומטית על מי שרוב עיסוקו, כלפיהם עצמם, משפחותיהם ובתיהם, הן בהבטחות על קרח ואוצר מילים מסמא עיניים שכולל: הוריתי, הנחיתי, דרשתי ו… כשאני רוצה משהו – אני משיג אותו.

מבחינת בנייה ביו"ש – אין כלום ולא יהיה כלום

‏תספרו את התחלות הבנייה האמיתיות. את היישובים החדשים. את פיתוח התשתיות… אין כלום ולא היה כלום בקדנציה הארוכה כל כך של ימין ימין מלא מלא.

פעם התירוץ היה אובמה. היום הבקשה היא לא לעצבן את ידידו האישי, יקירו, המכיר הרשמי בירושלים הבירה – ותוצאות אין.

גרירת הרגליים בהליכי תכנון, בנייה והסדרה גבו את המחיר מעמונה, האולפנה, גבעת אסף ונציב האבות עוד לפנינו.

הפעם הראשונה שעמד ראש ממשלה מול בג״צ על מנת להגן על משנתו, תפיסתו ועקרונותיו – הייתה הפעם שנתניהו הגן על מתווה הגז. מבלי להפחית בחשיבותו של המפעל הציוני הזה, לא עמד שם על אידאולוגיה, התיישבות וחזון – גם כשב"גצ קרא פעם אחר פעם למדינה ולעומד בראשה לתת תשובות ענייניות לפרובוקציה המשפטית של שלום עכשיו.

התנועה האזרחית המשפיעה ביותר בישראל מאז 67', תנועת מיישמת ומגשימה המלאה באנשים טובים, ערכיים (וחלקם גם אהובים עלי מאוד) – הגיעה לצומת ישראלי היסטורי מבחינתה. רגע מכונן בו יש לה הזדמנות גדולה להתחבר בחזרה לישראלים. לכלל.

‏הטרגדיה שלהם – הפחד משינוי.

‏ההזדמנות שלהם – להתעורר ולהתחבר.

יש להם הזדמנות להיות חלק משמעותי בתיקון הכללי.

‏==

אייל גור הוא יועץ אסטרטגי ואיש שיווק מותגים.