תשעה באב: יש מדינה, אבל יש עוד דברים שחסרים לנו

למה חשוב להספיד אדם גדול? ההספד נועד להפנים את משמעות האבדה: להבין מה בדיוק חסר לנו עכשיו, כאשר אותו אדם איננו. אם לא נדע מה איבדנו – איך נוכל באמת להצטער על כך? אם לא נדע מה איבדנו, איך נדע במה עלינו להתחזק על מנת לתקן את המציאות שנפגמה על-ידי הסתלקותו?

תשעה באב: יש מדינה, אבל יש עוד דברים שחסרים לנו
  עדין אין בית מקדש (פלאש90)

מדרשי חז"ל רבים מדגישים את החשיבות האדירה של הספד חכמים וגדולי אומה. מדרשים אלה אף קובעים שהקב"ה בעצמו עושה ניסים כדי לסייע להספדים, ולחילופין מעניש בחומרה את העם כולו על "התעצלות" בהספדם של צדיקים. היות וההספד מרכזי כל-כך בעיני רבותינו, חשוב להבין את הסיבה לכך.

למה חשוב להספיד אדם גדול? ההספד נועד להפנים את משמעות האבדה:להבין מה בדיוק חסר לנו עכשיו, כאשר אותו אדם איננו. אם לא נדע מה איבדנו – איך נוכל באמת להצטער על כך? אם לא נדע מה איבדנו, איך נדע במה עלינו להתחזק על מנת לתקן את המציאות שנפגמה על-ידי הסתלקותו?

אותו העיקרון ממש הוא גם הבסיס של הגישה לימי בין המצרים. להבין מה אבד בעקבות החורבנות והגלות – ומה עדיין חסר לנו היום כתוצאה מכך – זה המפתח לשני דברים, שחסרים היום:

ההזדהות האמיתית עם צער החורבן – היכולת להתאבל תלויה בהבנה, כי בלי הבנה – אין חיבור.

ידיעה מה לתקן. אנחנו כבר לא בגלות, אלא באמצע הגאולה. התיקון הוא לא רק במידות הנפש, אלא גם במציאות. אם נדע מה עדיין חסר לנו, נדע מה נשאר לבנות.

אז מה עדיין חסר?

לכן, אני רוצה להציע רשימה. רשימה של דברים שאבדו כתוצאה מן החורבן, ועדיין, לצערנו (ואף אבלנו), חסרים מאוד.

קיבוץ גלויות. הגלות פיזרה אותנו לארבע כנפות הארץ. בחסדי ה' המפליאים באמת, שרדנו אותה, ואלה שזכו, חזרו לארץ ישראל. עם זאת, גם היום רוב העם עדיין בגלות (וזה עומד בימינו להשתנות בגלל התבוללות, ולא רק בגלל עלייה). אומר הנביא יחזקאל: "וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי – בֶּאֱמֹר לָהֶם: 'עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ'". עצם נוכחותו של חלק מעם ישראל בגלות (וכל שכן רוב) – היא חילול ה' אדיר שיש לו אפילו השלכות הלכתיות ישירות. המצב הזה הוא פגם מהותי, ומעכב (במשמעות ההלכתית), בגאולה.

ארץ ישראל. ארץ ישראל כולה צריכה להיות בשלמותה בריבונותנו – זו מצווה מפורשת מן התורה: "וירשתם אותה וישבתם בה". תנאי זה בעצם לא התקיים כמעט מעולם, ואף על פי כן, גם הוא מעכב בגאולה. כל עוד ארץ ישראל לא שלמה תחת רגלינו, גם אנחנו לא יכולים למלא את תפקידנו בעולם.

תורה. ירמיהו אומר במפורש: "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה'". כל התורה בחוץ לארץ היא רק צל ומזכרת של התורה האמיתית – זאת שמתגלה במלוא עוצמתה בארץ ישראל – תורתו של משיח שתורתנו היא אפר לעומתה. הדבר הזה הוא לא רק קביעה "רוחנית". זו עובדה ממשית. למה במשך מאות שנים לא הבנו את מקורות פסקי הרמב"ם? כי הגויים עזרו לנו לאבד את המקורות שלו (שבחסדי ה' נמצאו מחדש בדורנו). התורה שלנו היום עדיין לא התרחבה על כל שטחי החיים כפי שהייתה מקדם. כל עוד לא תתברר אמירתה המדינית, התרבותית, הפוליטית והאוניברסלית של התורה – זה עדיין לא זה.

סמכות תורנית. הרומאים אסרו והפסיקו את הסמיכה שנמשכה מימי משה רבנו, ו"ביטלו" (רדפו ושחטו) את הסנהדרין. קץ הסמיכה והסנהדרין הוא גם קץ הסמכות התורנית. זהו, באמת, אסונה הגדול ביותר של התורה. אם להתנסח בצורה קיצונית, מאז שבטלה הסמיכה, בטלה האפשרות ליישם את התורה באמת, והיא נהפכה למעין לימודי "תיאוריה", שאי אפשר אף פעם לקחת בהם שיעורי נהיגה. כל הצרות של עולם התורה – כל ההססנות ההלכתית, כל בלבולי הדעות, כל הפילוגים בין הדתיים – הם תוצאה ישירה של היעדר הסמיכה, והסמכות התורנית המרוכזת.

נבואה. הנבואה בטלה בגלל הגלות. "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה'", ואם היא בטלה בגלל הגלות, הרי שעם הגאולה היא עתידה לחזור. אומר הרב קוק: מי שחושב שהיהדות כפי שהיא היום היא שלמה, ושהנבואה היא רק הדובדבן שבקצפת התורנית, טועה לחלוטין. האמת היא שבלי נבואה, כל העולם הרוחני יורד אינספור מדרגות. בלי נבואה אין מפגש עם ריבונו של עולם! אמנם הוא נפגש איתנו דרך התורה, והוא נפגש איתנו דרך ההיסטוריה, אבל הקשר החי – איננו. הנבואה היא פסגת ה"תרבות היהודית", אבל היא גם היסוד שלה. ללא נבואה, לא תהיה תחייה תרבותית אמיתית בעם ישראל.

מלכות תורנית. אנחנו מצווים להקים מדינה, והמדינה הזאת היא מהות הגאולה, כפי שנפסק בתלמוד וכפי שפסק הרמב"ם: מה שמבדיל בין הגלות לגאולה – זו הכפיפות המדינית לגוים. עם זאת, אנחנו מצווים להקים מדינה לא לטובתנו הפרטית, אלא כמכשיר לקיום המצוות ברמה הלאומית. אם המדינה לא ממלאת את תפקידה, או גרוע מכך, מנוגדת לתורה – היא מאבדת את רוב תוכנה. אמנם, ביחס לגלות, כל מדינה היא גאולה, אבל ביחס לאידיאל – אנחנו עדיין רחוקים מאוד. התורה ביסודה צריכה להיות החוקה של עם ישראל במדינתו – ואם זה לא כך, זה כמו חייל (עם ישראל) שמשחק בנשק (מדינה), במקום להילחם ולהגן באמצעותו (על דבר ה') – זו לא המטרה, וזה גם מאוד מסוכן.

מלך מבית דויד. כשהקב"ה תכנן את המלכות של עם ישראל הוא הפקידאותהבידי דויד המלך וצאצאיו, ונשבע לו ששושלתו תימשך לנצח: "כסאך יהיה נכון עד עולם". כשיחזקאל מספר לנו על תקופת הגאולה הוא לא מוותר על דויד המלך: "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם". הגלות הנוראה מסמסה את שושלת דויד המלך, למרות כל מאמצי העם לשמור עליה (אפילו לרמב"ם ולרבינו דון יצחק אברבנאל עוד הייתה מסורת ברורה על היותם צאצאים למלכנו). אך הכמיהה לדויד לא עברה מלב כל העם עד היום הזה: "דויד מלך ישראל חי וקיים" – שרים גם היום בכל ברית. אפילו מבחינה הלכתית, רק למלך מבית דויד יש את הסמכויות השלטוניות והתורניות המלאות, וממילא ברור שאין גאולה שלמה בלעדיו.

מקדש. בדרך כלל, זה הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו כדבר שבגלל חסרונו מתאבלים, אבל פה הוא מובא אחרון כדי להדגיש, שהחורבן משתקף בכל תחומי חיינו. עם זאת, אין תורה ואין גאולה באמת בלי מקדש, ואין גם תיקון לעולם בלי מקדש. המקדש הוא המקום שבו בדרך קבע מתבטאת נוכחות ה' בעולם. בלי המקדש, ה' כביכול לא קיים ולא מתגלה. כל החוויות הרוחניות בעולם כולו, הן רק צל של צל של המפגש עם ה' במקדשו (וכן, גם הרוחניות שהיהדות מספקת היום כלולה בזה). המקדש הוא התנאי האמיתי והבלעדי להתחדשות עם ישראל, והוא גם המטרה של יציאת מצרים ושל תולדות עם ישראל כולו: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ (כדי ש…) מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ".

עם ישראל צריך להיות כולו בארץ ישראל השלמה. הוא צריך לחיות על-פי תורה שלמה באמת בעלת מרכז אחד בסנהדרין. תורה זו, יחד עם הנבואה המחודשת – צריכות להיות הבסיס והפסגה של התוכן התרבותי של עם ישראל. כל אלה צריכים להופיע לא במסגרת פרטית או קהילתית, אלא בתוך מדינה שלמה, שפועלת על פי חוקי התורה, תחת הנהגתו של מלך מבית דויד, עם בית המקדש במרכז החיים הלאומיים והרוחניים. כל דבר אחר – זה… "חצי כוח".

ואם אנחנו עדיין לא שם? קודם כל – זה אסון שראוי לבכות ולצום עליו. כל יום שעוד לא מילאנו בו את היעדים הללו – הוא יום שבו העולם (ואנחנו) ממשיכים לסבול. אך נדגיש, איננו בוכים היום על העבר, אלא בוכים על כך שעדיין לא תיקַנּו בהווה את האסונות של העבר, וכמו שראינו, יש עוד הרבה יותר מדי דברים שחסרים. שנזכה לחדש ימינו כקדם במהרה בימינו, ואף יותר מכך, כפי שהובטח: "והיטבך והרבך מאבותיך…". אמן.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
איזה פרסומות יש באתרים של הדוסים:"ביטול כשפים ועין הרע"
רונן | 06-08-2011 23:24
אם אמונות תפלות אז עד הסוף....
2
תגובה לתגובה 1.על סמך מה אני מבטל עין-הרע
עמוס ארליך | 05-08-2014 9:02
כתבתי במפורש שמקור סמכותי לעשות זאת היא בשוויון 0=0 . מי שלא מבין אינו "איש מדע מתקדם".