נגד נתניהו? גליק בחר בנשיא: "יש בעיה בממלכתיות"

לאחר שיצא אמש, בעת נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס הפתיחה המיוחד של הכנסת, מסביר היום (שלישי) ח"כ יהודה גליק בראיון בכאן מורשת על טענתו כי הכנסת ביזתה את עצמה ועל כן בחר לצאת מהמליאה.

"אני מסכים עם רוב הדברים שנאמרו על ידי שני הדוברים אתמול בפתיחת המושב.

אני בהחלט מרגיש שהמגמה שעליה הצביע נשיא המדינה היא מגמה מדאיגה. הנשיא פתח את דבריו בביקורת חריפה על המהפכה השיפוטית של אהרון ברק ואף אמר שמה שאנחנו רואים כרגע זוהי מטוטלת שנעה לכיוון ההפוך, והוא דיבר על כך שצריך לשמור על כך שיתנהל פה וויכוח פוליטי וציבורי תוך שמירה על האיזונים והגבולות של כל רשות: השופטת המחוקקת והמבצעת, ושאחת לא תנסה לנגוס בחברתה.

בענין הזה אני חושב שהוא צודק.

ביקורת מותרת, אבל ישנם מצבים, ובפרשת אלאור אזריה הרגשנו זאת, שצה"ל הפך להיות גורם פוליטי וגם אתמול, מוסד הנשיאות הפך להיות מוסד פוליטי כשצד אחד מחא כפיים והצד האחר לא.

נאומו של הנשיא לא היה נאום אופוזיציוני נגד ראש הממשלה אלא נאום נגד אווירה ציבורית שקיימת לצערי. האווירה הזו קיימת בטוקבקיזם שהשתלט לנו על המדינה, שכל מי שלא מסכים אתך הוא ישר 'שמאלן' או 'פשיסט' או 'רפורמי'.

אנחנו לא מנהלים פה שיח תרבותי ומכבד.

מה שהיה חסר לי בעיקר אתמול היתה הממלכתיות. אתמול פתחנו מושב חורף חדש בכנסת, יושבים בכנסת נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, חברי כנסת לשעבר ומכובדים נוספים, למה אנחנו לא מסוגלים יום אחד להיות חגיגיים ולשמור את כבוד המוסדות הממלכתיים שלנו? כבוד הכנסת?

פעם אחת חברי הכנסת יראו שהם מסוגלים להקשיב לנאום, בלי להפריע לו, בלי להתחיל להתקוטט זה עם זה, בענין הזה אני הרגשתי תחושה קשה.

אתמול קמתי ויצאתי מהמליאה בכנסת כששמעתי את הצעקות ההדדיות זה לזה, ממש באמצע נאום ראש הממשלה, כמה דקות אחר כך הוציא יו"ר הכנסת שני חברי כנסת מהמליאה. השני שיצא צועק לעבר הראשון: "איזה באסה, אני רציתי להיות הראשון שמוציאים אותו, איך זה יכול להיות שאתה השגת אותי?"

כלומר – כל הצעקות גם כן נבעו מרצון לקבל כותרת, להיות מוצא מהמליאה.

יש לנו בעיה בממלכתיות שלנו. אנחנו צריכים ליצור פה חברה שרואה טוב, חברה שמפרגנת, חברה של סולידריות הדדית, חברה שיש בה אחווה, עם ויכוחים ומחלוקות.

כלפי הדברים האלה הנשיא דיבר.

כל מי שחי פה במדינה לא יכול להתעלם מהעובדה שהתקשורת רודפת באובססיביות את ראש הממשלה בנימין נתניהו ולעיתים גם עושה לו דמוניזציה. מצד שני – אילו היינו חכמים, אפשר היה להתעלם מזה, אפשר היה שההנהגה תתן לכלבים לנבוח ותתקדם הלאה ואולי גם לחזק כלי תקשורת יותר אובייקטיבים. במקום זה, ההנהגה לפעמים יורדת לרמה הנמוכה של אותם כלי תקשורת, ומשיבה מלחמה תת-רמה, ומחליטה שכל התקשורת היא כולה fake-news, ונוצרת פה מלחמת עולם שמחלישה את התקשורת.

אומר הנשיא: האם אנחנו רוצים להשתלט על התקשורת? אם זו הכוונה אז זה לא שווה לנו. חובה שתהיה לנו מערכת תקשורתית שמבקרת ביקורת קונסטרוקטיבית. כך שבין המילים הושמעה אתמול גם ביקורת על התקשורת עצמה וגם ביקורת על המגמה ההפוכה. לדעת הנשיא, ואני מסכים איתו, מי שהתחיל היה אהרון ברק והרשות השופטת שיצאה מגבולותיה אל הרשות המחוקקת, ועכשיו המטוטלת נעה לכיוון השני וזו סכנה לא פחות גדולה.

כל מה שאני אגיד בענין הפרסום הבוקר בעיתון הארץ על החקירה נגד דוד ביטן יהפוך להיות פוליטי.

אם יש חקירה אמיתית נגד יו"ר הקואליציה – אנחנו צריכים לחזק את גורמי אכיפת החוק והחקירה, מצד שני – אוטומטית הם חלשים כי יש תחושה אמיתית שלא יכול שזה צירוף מקרים שהדבר הזה מודלף יום אחרי שמדברים על החוק הצרפתי ונוצר חוסר אמון: חוסר אמון שזה התפרסם בדיוק בעיתון הארץ, חוסר אמון במערכת החוקרת.

אם יש משהוא אכן רציני – המשטרה לא יכולה לחקור באמת כי אין בה אמון, ואם אין משהוא רציני – אז זה סתם פוגע ביו"ר הקואליציה.

כלומר – יש לנו פה מציאות שאותה הנשיא תאר, שהכל פוליטי – וזה פוגע בכולנו. במערכת המשפט, בכנסת, במערכות החוק, ואנחנו בסכנה שאם לא נחזור להיות קצת יותר ממלכתיים, קצת יותר מכבדים את מוסדות השלטון של עצמנו, קצת יותר מכבדים זה את זה, קצת יותר נותנים אמון זה בזה, אז אנחנו עלולים להגיע למדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו.

אני שותף לתחושה שבית המשפט יוצא פעמים רבות מגבולות הגזרה שלו, כי חשוב לי שיהיה לנו בית משפט חזק שזוכה לאמון גדול של הציבור. ומצד שני – היו פה לא מעט מקרים לאחרונה שבהם התערב בית המשפט במקומות לא לו. בית המשפט היה אמור להתערב רק במקרים שבהם בעליל החקיקה נוגדת את הצדק. ובשנה האחרונה בית המשפט ביטל את חוק דירה שלישית, ומתווה הגז, ונתיב האבות, ואי השתתפות בית המשפט באירוע ממלכתי בגוש עציון, יש תחושה קשה של חריגה של בית המשפט מגבולותיו.

הייתי שמח, שנשיאת בית המשפט החדשה שנכנסת השבוע, תשים על עצמה ועל בית המשפט את אותם מגבלות. ואם זה לא קורה – צריך להגביל אבל במשורה. למשל: הצעתי שבית המשפט יוכל לבטל חוק רק אם ישנה תמימות דעים בין השופטים, וכל השופטים מסכימים על כך שהחוק הזה הוא בתי חוקי בעליל. אם יש רוב קולות – זה אומר שיש דעות לכאן ולכאן וזכותו של הריבון להכריע. כן – יש מקום להגביל, אבל בלי לשפוך את התינוק עם המים.

בתחתית המדרון יש אנרכיה, שלטון כח, חוסר אמון. וכשלאזרחים אין אמון במערכות השלטון, בצבא, בתקשורת, במשפט, זה יכול להגיע למקומות מסוכנים מאוד. אנשים יכולים לעשות מעשים חמורים שלא היינו רוצים להגיע אליהם.

האחריות היא עלינו – ההנהגה, שליחי הציבור, להרגיע.

אני קורא לראש הממשלה, לחברי האופוזיציה: בואו נלמד לנהל פה שיח תרבותי ומכבד.

"אנחנו עלולים להגיע למדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו.
בתחתית המדרון יש אנרכיה, שלטון כח, חוסר אמון. וכשלאזרחים אין אמון במערכות השלטון, בצבא, בתקשורת, במשפט, זה יכול להגיע למקומות מסוכנים מאוד. אנשים יכולים לעשות מעשים חמורים שלא היינו רוצים להגיע אליהם".