רבקי הישראלי: "אני מרגישה שזו בחירה בחיים"

לראשונה מאז החלטתה להתגרש מבעלה יהודה הישראלי, מסבירה רבקי את המניעים להחלטה, את הדרך בה קיבלה את התגובות שכינו אותה "בוגדת" ובטוחה: "בחרתי בחיים"

"אני מרגישה שזו בחירה בחיים"

לפני כארבעה חודשים הודיעה רבקי הישראלי, על החלטתה להתגרש מבעלה יהודה הישראלי, הפצוע הקשה ביותר ממבצע 'צוק איתן'. הפוסט בו הודיעה הישראלי על החלטתה עורר עניין רב ברשת והצליח לגרוף אלפי שיתופים, תגובות והודעות תמיכה ובקורת.

כעת, כשהיא בגיל 26 ואם לשניים (צוריה 4.5 וארז 3), מסבירה הישראלי לראשונה את הקושי שקדם להחלטה ואת הצורה בה קיבלה את תגובות הגולשים.

"בחרתי בחיים"

בראיון שהעניקה בסוף השבוע האחרון למוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', סיפרה רבקי כי "אני מרגישה שזו בחירה בחיים. בחרתי שלא להישאר במקום של העצב וההישרדות. בחרתי להעניק לילדים שלנו חיים של שמחה, ואמא שקמה בבוקר עם חיוך והולכת לישון בלילה בידיעה שהיא עושה את הכי טוב שאפשר בשבילם. בחרתי עבורם חיים נורמליים בתוך מציאות לא נורמלית".

על הרגע בו גמלה בליבה ההחלטה להתגרש, סיפרה רבקי כי "אפשר להגיד שהמחשבה התחילה כשהוא התעורר והבנתי שזה לא הוא, וייתכן שזה מה שיקרה בסוף הדרך. בתחילה זה היה תהליך פנימי לבדוק אם אני שלמה עם הבחירה, אחר כך לראות אם אני מסוגלת להכיל את התגובות למעשה, ומאוחר יותר לשתף את הרב של יהודה ואת המשפחה בהחלטה".

כשנשאלה האם היא לא חוששת ממצב בו הוא יתעורר ויחזור מלעצמו השיבה רבקי: "זה עבר לי המון בראש. ברוב הזמן נאחזתי בזה כדי להישאר. אבל לאט לאט הבנתי שאי אפשר לבנות חיים על סמך משהו שאולי יקרה ואולי לא. צריך לבנות את החיים לפי מה שנראה עכשיו הכי טוב לי ולמשפחה שלי. לפי מה שבנקודת הזמן הנוכחית נראה לי הכי נכון. יכול להיות שבעוד עשר שנים יהודה יתקדם ויחזור לתפקד באיזושהי רמה, אבל כשאתה מקבל החלטות, הן לא על סמך מה שיהיה".

הפוסט שפרסמה בצאתה מבית הדין הרבני

זה לא היה שמח

על ההרגשה של "הרגע שאחרי" בו יצאה מבית הדין אמרה רבקי: "זה לא היה שמח. זה מאוד מורכב. כי היה פה ויתור, ולמרות שאני שלימה איתו ויודעת שהוא הבחירה הכי טובה בשבילי ובשביל הילדים, הפציעה של יהודה לא נעלמה מהחיים שלנו. יהודה קיים. הוא אבא של הילדים והוא היה ויהיה חלק בלתי נפרד מהעתיד שלנו".

"עצוב שאנשים העזו לשבת בבית ולהגיב"

על התגובות שהאשימו אותה בבגידה בבעלה אמרה רבקי כי הקרובים אליה נעלבו יותר ממנה: "לקחתי את זה פחות קשה מחברות שלי ומאנשים קרובים שנעלבו בשמי. לא התגרשתי כדי לקבל תמיכה או ביקורת, בוודאי לא כדי לעורר דיון וירטואלי. הייתי במקום שלם עם עצמי ועם הבחירה שלי, לכן לא כל כך הושפעתי מכל תגובה. זה לא היה נעים, אבל זה לא טילטל אותי. כשפירסמתי את הפוסט, אנשים לא הבינו למה ראיתי לנכון לכתוב את זה. הם לא הבינו שממילא הסיפור מוכר והדברים היו מתפרסמים ואם לא הייתי מביאה את הצד שלי, כל אחד היה לוקח את זה לאן שהוא רוצה".

"היה לי עצוב שאנשים העזו לשבת בבית ולהגיב בלי שום הבנה שהם בעצם לא מבינים כלום. היה לי עצוב שאנשים הרשו לעצמם לשפוט בלי שנחשפו לכל מה שעבר עלינו. אבל אני לא כועסת או פגועה. אני נושאת באחריות על הבחירה שלי ועל המשמעויות שלה. היו אנשים שלקחו קשה את הקטע של אלוקים בפוסט. הם שאלו, למה הפלת את זה עליו? הרי לא התגרשת בגלל אלוקים אלא בגללך. ואני לוקחת את זה על עצמי כמובן, אבל מאמינה שאלוקים היה איתי גם ביכולת לבחור. כאדם מאמין לא יכולתי שלא לראות את אלוקים בכל הסיפור הזה".

על דרכה החדשה ועל העתיד אומרת רבקי כי "כל מה שאני יודעת כרגע הוא שהקדוש ברוך הוא פתח לי פתח. הלכתי דרכו, ומפה והלאה הדרך ארוכה. אחרי שלוש שנים של קושי וכאב, יש בי מקום שרוצה לחזור לשמחת החיים הפשוטה, התמימה. לפעמים אני מסתכלת על הילד הקטן שלי ואני אומרת לעצמי, אם הוא יכול להיות בסיטואציה הזו עם כזו פשטות, כזו שמחת חיים, גם אני יכולה".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
14 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
היא בוגדת וזו זכותה אבל שלא תעשה את עצמה לא כזאת
שאול | 10-09-2017 13:00
איזה גבר ירצה גברת כזאת שברגע קושי תפרסס ותלך?!
לא לשפוט
אסור לשפוט | 15-04-2018 5:07
לא כל אחת מסוגלת להישאר
איזה אישה תרצה גבר כמוך שמטיף לאחרים בלי שום ידיעה
אשת נכה | 11-09-2017 19:16
אני מבינה אותה ובן זוגה במצב פי עשר יותר טוב מבן זוגה
אנחנו לא יותר חכמים מחז"ל שקבעו
גדי | 11-09-2017 16:17
אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.לנו פשוט אין מושג, אז כדאי רק לחבק ולקבל .שיהיה בהצלחה גדולה, ויישר כח על ההקרבה הגדולה עד עכשיו!
תלוי באיזה מצב הבעל ולאיזה מצב
| 11-09-2017 14:32
מביא את האשה.אם החיים של האשה הופכים לדיכאון אחד גדול למה שתמשיך בדרך הזו.החיים לפניה וזכותה המלאה לחיות בשמחה.השמחה היא הגאולה ומצווה גדולה להיות בשמחה.שמחה זה לא לחייך בכח ולקפוץ ולרקוד.השמחה היא בלב .
איכס. תגובה מגעילה בכל קנה מידה
תמר | 11-09-2017 10:45
אין לך הבנה בסיסית בכל הקושי העצום שהיא עברה.
2
מצדיעים לך. מחבקים. מתפללים שיהיה רק טוב לך ולמשפחתך.
מיכל | 10-09-2017 13:40
ככה מרגישים כמעט כל האנשים השפויים. תתעלמי מהטיפשים והרעים. הם לא הרוב.
טוב היתה עושה אם
נתי | 10-09-2017 17:07
היתה מתייעצת עם משפחת בעלה לשעבר לפני שרצה לשתף בכיכר העיר. בלי להיכנס לשאלה אם טוב או רע מה שעשתה, הפרסום המיידי לא היה במקום, בלשון המעטה
3
לעיתים עדיף לוותר על ה"במות"!
אמא | 10-09-2017 14:44
אף אחד לא יכול לשפוט אותך במצבך....ובכל זאת כדאי בקטע הזה להיות חכמים: לוותר על הפרסום והחשיפה, ואולי כך לא לפגוע גם בקרובים ליהודה. לא הכל צריך לחשוף! שתהא לך שנה טובה, בה יחד עם גידול הילדים, תבני את חייך בשמחה!
ולדעתי היא צודקת.
הרגע הטפת בעצמך למגיבה הקודמת | 14-09-2017 17:29
אני מסוגל להבין שהיה לה קשה לעמוד לצדו של בעלה הנכה. לא צדיקות גדולה, לא דוגמה ומופת, אבל אפשר להבין. אני לא מסוגל להבין למה היא צריכה לפרסם את זה ולהתראיין על זה, כאילו זו גאווה גדולה. בפרט שבפרסום הזה יש גם פגיעה בכבודו של בעלה, שהוא גיבור ישראל. כאן היא כבר עוברת את הקו האדום.
לפעמים עדיף לוותר על הטפה צדקנית
אשת נכה | 11-09-2017 19:16
האישה הזאת צדקה במה שעשתה. מזל ומפתיע שהרבנים אפשרו לה גט
4
אף גבר (נורמלי) לא חוזר נורמלי משדה קרב.
רעיה של פגוע נפש ממלחמה | 10-09-2017 19:09
המקרה של רבקי ויהודה הישראלי, הפיל אצלי אסימון נוסף, כנראה שיש אלוהים בשמים, אחרת לא היה מזמן לדפי העיתון את המקרה.אתייחס אליו רק כמשל.כל עוד אמהות לבנים ורעיות (באופן כללי ציבור הנשים) יתחמקו מלשלם את מחיר המלחמה, הן תשלחנה לשם את הגברים. מעולם לא היו בשדה קרב, הם לא יודעים את מוראותיו. הן לא יודעות שמלחמה היא לא משחק ילדים. הפקדת זרע בידי חיילים סדירים עם גיוסם, שתאפשר להוריהם את שמחת הסבתאות....והיה אם חוח...או היכולת לאם שכולה להרות תחליף, לבנה שנפל, בזכות טיפולי הפריה, והקלות ההלכתית לשחרר רעיה מנישואיה לנכה צהל.....כל אלה הופכים את הגבר בגיל השירות הצבאי לאמצעי לחימה, כשהדגש הוא על אמצעי, במקום להיות תכלית חיי הוריו ו/או רעיתו. לאמצעי, יש תחליף. כך אני רואה את הקלות בה שיחררו הדיינים את רבקי מלטפל באישה, אותו שלחה לשדה הקרב במו ידיה.....איך במו ידיה? על דרך הייצוג. הזוג שייך לקהילה הדתית לאומית שמפלגתה היא הבית היהודי בראשו של בנט, קהילה שנטלה לעצמה את הזכות המפוקפקת לנשל מכל ארץ ישראל המקראית את יושביה הלא יהודים. אותה קהילה המעדיפה אדמה על פני אדם (יהיה הלוחם היהודי המוקרב על קידוש השם, יהודה הישראלי,למשל, ואויביהם הגויים). קהילה שמנהיגיה הרבניים והפוליטיים, נושאים את שם השם לשווא בהקריבם את בנינו ובני זוגנו במדיניות פשיסטית אימפריאליסטית. יהודה נפל קורבן להגדרת המלחמה כמלחמת מצווה......ופה נשאלת השאלה: הוא מסר את נפשו, פשוטו כמשמעו, עשה את מה שמנהיגיו שכנעו אותו שזה רצון השם. (שזה חילול השם גדול, להתיימר לדעת את מעשה המרכבה)....איזה תפקיד מצווה האישה במגזר הדתי-לאומי למלא כשבן זוגה חוזר מהקרב שבר כלי?אין לי אלא להגיע למסקנה: כדי שהעם ימשיך לתמוך במלחמה שרק מנהיגיו מרוויחים ממנה הון פוליטי והון כלכלי (מבלי לשלם את מחירה....ובהקשר זה......היכן בניו של נתניהו שירתו), צריך לשכנע אותם שברצות אלוהים, במלחמה צודקת הצד הצודק לא נפגע. ואם הוא כן נפגע, זה בגלל שבניגוד לרצון השם, אנחנו אנושיים כלפי האויב. מילה אחת לגבי זה. גם אם לא היינו אנושיים כלפי האויב והיינו מבצעים פשעי מלחמה רבים ממה שאנחנו מבצעים בפועל, אין דבר כזה שהצד (גם אם הוא צודק, וגם אם מדובר במלחמת אין ברירה) המנצח לא מפסיד (לא משלם מחיר כלשהו).וזה כנראה הצדק האלוהי: בניגוד לאמרה הרומאית אלוהים הולך עם החזקים, מי שמשתמש בכוחו הצבאי העדיף כדי להכניע חלש ממנו.....ישלם מחיר.כאמור, ההשקפה הדתית לאומית (בעזרת השם) והחילונית (בכוחנו הצבאי) הפשיסטית המעודדת מדיניות התפשטות (מה על המשפט החכם של חזל: שניים אוחזים בטלית. ויחלוקו), כולה שלי מהים ועד הנהר הגדול, מנסה ליצור מצג שווא, שניתן להשיג את המטרה מבלי לשלם מחיר. מלחמה בחינם? אין דבר כזה. על העדר אנושיות כלפי היריב, ישלמו חיילי צהל בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג.......יתרה מכך, וזה כבר לקראת סוף דברי......הגברים במדינת ישראל, גם אם הם תמימים ומסורים, הם לא עד כדי כך מטומטמים: לא לנצח יסכימו שיתייחסו אליהם כאל אמצעי יצור וכאמצעי לחימה, ואמצעי רביה.....וזאת כבר ראיתי בתגובות של טוקבקיסטים גברים לנושא הנדון (יש אלוהים בשמיים).....לשאת במחיר הכלכלי של המלחמה המתמשכת כמפרנסים, במדינה בה צריך שלוש משכורות למשפחה, ולא יהיו מוכנים לצאת אלי קרב, כשאין להם בית (הן כפשוטו והן כמשמעו) לחזור אליו.וכהערה לסיום: אין גבר שחוזר משדה הקרב כפי שהוא יצא אליו.זה לא רק יהודה של רבקי, זה גם א שלי, בעלי, וב שלי, בני, וג שלי, חתני....הוא חוזר עם פגיעה נפשית כלשהי. כשנשאלה קצינת בריאות הנפש בצהל במיל' בועדת הכנסת שדנה בסוגיית הלומי הקרב, איך ניתן למנוע הלם קרב? תשובתה הייתה: אל תשלחו אותם לשדה קרב. ואם בסוגית מחיר המלחמה אנו דנים: שווה לחקור כמה מתוך המקרים של אלימות במשפחה היא תוצאה של שירותו הצבאי של הבעל (פגוע נפש בהכרח).טוב עשו הדיינים שהכניסו גול עצמי לששים אלי קרב.
5
לכל המגיבים : סייג לחכמה שתיקה
בועז | 12-09-2017 15:14
מי נתן לכם רשות לדון מישהו , בטח ובטח שאין לאף אחד סמכות ורשות לדון את המקרה הזה אז אנא זכרו סייג לחכמה שתיקה ולך נתי מי אמר לך שלא התייעצה? אולי כן אולי לא אבל אתה לא צריך לשפוט
6
מחיר המלחמה
נחמה | 13-09-2017 6:31
בזמנים קדומים נתנו גט כל יוצאי מלחמה לנשותהם אשה לא חיבת גם להיפצע ביחד עם בעלה המדינה חיבת לטפל בחיל פצוע