מפעם לפעם אני פוגש בקול רבני "מתון" ופרגמטי הטוען שצריכים לאהוב כל יהודי באשר הוא שם, ולא לשאול מה הוא עושה בפרטיות שלו, זה לא הביזנס שלנו, השיפוט הוא של הקב"ה. הפעם הושמעה הטענה על ידי הרב שלמה ריסקין, כנימוק והצדקה למתן לגיטימציה לזוגות חד-מיניים! לא פחות.

וכי אין זה נכון שצריך לאהוב כל יהודי, ושהשיפוט הוא של הקב"ה?

אמת, הרב ריסקין צודק. צריך לאהוב כל יהודי. רובנו הורים לילדים. אנחנו אוהבים אותם אהבת נפש באשר הם שם. אך אם האהבה הזאת תביא לכך שלא נתעניין במעשיהם ו"זה לא יהיה הביזנס שלנו", אנחנו נהיה בבעיה חמורה מאוד. האם אהבה שמביאה לחוסר התעניינות ולאדישות, היא אהבה אמיתית?

מעבר לזה, הקהילה ה"גאה", כפי שהיא קוראת עצמה, לגמרי לא מסתפקת בעשיית מעשיה ברשות היחיד. כל אחד מאיתנו נחשף כמעט מדי יום למעלליה, לפרסומיה, ולמצעדיה הידועים – שהשפעתם ההרסנית גרמה באופן ישיר לזינוק עצום באחוז האנשים הסובלים מנטיות הפוכות תוך מספר שנים (ואחר כך עוד מספרים לנו שמדובר על עניין תורשתי גרידא!). לא כך נראה יהודי שיצרו מתגבר עליו והוא חוטא ברשות היחיד. ממש לא כך.

ולסיום – צודק הרב ריסקין גם בכך שהשיפוט אינו שלנו אלא של הקב"ה. אך הוקעת משכב זכור אינה חידוש של מישהו מאיתנו, אלא דברים ברורים שנאמרו ונשנו בתורה שבכתב ושבעל פה לאורך כל הדורות, וללא כל חולק. האמנם אדם שמאמץ את השקפות התורה, הוא אדם שלוקח את השיפוט לידיו, ואילו אדם שמפקיר אותן לטובת השקפותיו האישיות או ההשקפות המקובלות בדורו, הוא הוא עבד ה' הנאמן?

האמת אינה בכיס של אף אחד מאיתנו, אלא בספר התורה. קביעת גבולות הלגיטימציה לפי המצב ברחוב אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם אמת זו.​