בקורת ולא זלזול, תגובה לתגובותיו של יזהר ברק

בהחלט ייתכן כי יש מקום לתגובה על המשא ומתן ההלכתי שבחוברת. אולם ברק בעיקרו נוקט בדרך הזו – הצגת הפרשנויות וההסברים בחוברת כמניפולציות, תמוהות ולא רלוונטיות, בלא ביסוס הדברים תוך מו"מ הלכתי והבאת דוגמאות. מחבר החוברת "חברה מעורבת לכתחילה" עונה לביקורת נגדו.

בקורת ולא זלזול, תגובה לתגובותיו של יזהר ברק
  לדון ולא להכפיש.

המחלוקת והדיון הם אבן יסוד של הלימוד והבירור במסורת היהודית. ברם, כאשר מדובר בסילוף, בזלזול, בציניות, בהטחת ביקורת לא עניינית ובשלילת הצד אחר מעיקרו – אין כאן מחלוקת לשם שמיים שמטרתה בירור הרצוי, אלא ניסיון עיקש לקנטר ולערוך דה-לגיטימציה, וראוי היה להתעלם מהדברים. דרך זו איננה דרכה של תורה וההולכים בדרכה. על כן הדברים אינם מכוונים כתגובה ליזהר ברק – הרוצה לקנטר תמיד ימצא דרך, אלא להעמדת דברים על דיוקם ולהבהרת נקודות לאחר שדבריו של יזהר הוצגו בבמה ציבורית, והבוחר יבחר.

חסד עשה עמנו יזהר ברק, כשמיד בפתח מאמרו כתב כי מחברי החוברת חברה שלמה העידו על עצמם כי אינם מבקשים לתור אחר רצון ה' אלא להצדיק את המצוי, ועל כן אין לנו בסיס משותף לדיון.

חסד – משום שהחוברת מלאה בהדגשות על היותה מבקשת לכוון לאמיתה של תורה לכתחילה ולרצונו של הקב"ה. טענה זו נשזרת כחוט השני בכל מאמרו הראשון ומביאה אותו להטלת דופי בכל האמור בחוברת. אף המגיבים החולקים על יזהר שלא ראו את החוברת ראו צורך ללמד זכות על נקודה זו. ברק ממשיך בקו זה גם בתגובתו לתגובות.

בין פרטים לציבור

כבר לימדנו הרמב"ן שלימוד התורה אינו כחכמת התשבורת, לאמור, דיונים בהלכה אינם דיונים מתמטיים, ומחלוקות לעולם אינן מוכרעות במאה אחוז של וודאות, אלא ב"הסכמת השכל הנכון". בהחלט ייתכן כי יש מקום לתגובה על המשא ומתן ההלכתי שבחוברת. אולם ברק בעיקרו נוקט בדרך הזו – הצגת הפרשנויות וההסברים בחוברת כמניפולציות, תמוהות ולא רלוונטיות, בלא ביסוס הדברים תוך מו"מ הלכתי והבאת דוגמאות.

על כך אין אפשרות ויכולת להגיב; הקורא הנבוך מוזמן לבחון את הטיעונים והפרשנויות המובאים בחוברת ולבחון אותם בעצמו. משא ומתן במקורות שהעבודה היסודית עליו ארכה חודשים לא יכול להצטמצם לכדי יריעה קצרה של מאמר.

טענה הלכתית אחת של ברק שוללת את החלוקה בין ההדרכה לפרטים להדרכה לחברה כחלוקה מתמיהה. החלוקה עולה מקריאה פשוטה של הלכות צניעות ותכנן (ייחוד, נגיעה, קול אישה וכדו') שעוסקות במגעים שבין גבר לאישה ולא בשאלה האם יש להפריד בין שני המינים. טענתו היא כי אי התייחסות חז"ל לשאלה זו (אם אכן לא התייחסו) נובעת מכך שלא חלמו כי יקום רב בישראל ויחלק חילוק "תמוה" שכזה.

מעבר לעובדה כי טענה זו עצמה תמוהה, לא ברור מה מביא את ברק לטעון כי ההפרדה בין המינים היא נגזרת ישירה ופשוטה של הלכות פשוטות (בהמשך ברק מרחיק לכת וטוען כי המחברים התעלמו מהלכות פשוטות). מדוע לא ביטאו חז"ל את עמדתם במפורש, יחד עם עמדות הלכתיות אחרות רבות שהובעו?

תחת הכותרת 'העמדה ההלכתית' (העומדת מול 'העמדה המתירנית', לדבריו, של מחברי החוברת) מביא ברק מספר הלכות צניעות וטוען כי אין קביעה גורפת ביחס להתנהלות חברתית, ויש לבחון סיטואציות ע"פ השאלה האם ההלכות נשמרות בהן או לא. הדבר מותיר, לטענתו, טווח מצומצם מאוד של תחומים אפורים ולא ברורים המצריכים ראייה תורנית ודעת תורה.

הדברים אינם ברורים – הליכת גברים להופעה של אישה היא אסורה, לדוגמה, יחד עם הסתכלות לצורך הנאה בנשים – אולם כיצד ניתן להסיק מהלכות פרטיות אלו הדרכה חד משמעית, "ישירה וברורה" ביחס לסיטואציות חברתית כמו ארוחות שבת משותפות, פעולת ערב שבת או מקום עבודה?

יסוד המחלוקת

נראה כי לאחר ניקוי הלכלוך והרפש, המחלוקת הבסיסית בין העמדה שמציג ברק לבין עמדת החברה המעורבת הצנועה עומדת על שלושה בסיסים:

א. השאלה האם ניתן לתת אמון באדם שישמור את הלכות צניעות ומהי משמעות הקביעה "אין אפוטרופוס לעריות" – נושא הנידון בהרחבה בחוברת. אנו מאמינים כי ההלכה נתנה אמון בסיסי באדם וביכולתו לגלות אחריות על עצמו, יחד עם הצבת 'פיגומים' וסייגים הלכתיים שנועדו לשמור עליו ולהרחיקו מנפילות;

ב. הערכת המציאות – האם ניתן לשמור ולהקפיד על הלכות צניעות בחברה מעורבת ברמה המעשית, מהו המדרון החלקלק (מושג שמרכיביו רחבים בהרבה מכפי שמוצג בביקורת של יזהר) לשני הצדדים, מהו מעמד האישה בחברה הנפרדת

ג. חשיבותה ומעמדה של דרך הארץ – המקום היחיד במאמר של הברק בו הביקורת אכן מחייבת עיון.

בבמה זו לא ניכנס מחדש לשאלות אלו – אולם רק נעיר על שתי נקודות בקצרה. הפרדה בחברה אכן מחייבת הדרת נשים. בתשובה שנשאל הרב חיים דוד הלוי ומצוטטת בחוברת נשאל הרב על ישיבות משותפות של בני המושב לדיון העומדים על הפרק. הרח"ד נבוך מול השאלות, טוען כי בחז"ל אין התייחסות לשאלת החברה המעורבת משום שבתקופתם מקומה של האישה היה בתוך ביתה ובקושי יצאה מהבית (עשה לך רב, ד, רפד).

כלומר, להבנתו אי-התייחסות חז"ל לשאלה נובעת מתנאי חייהם, ועלייתה המחודשת נובעת מתנאי חיינו השונים (יש לציין כי הרב נקודת המוצא של רח"ד היא איסור חברה מעורבת, ומנקודה זו הוא יוצא להיתרים נקודתיים). בחברה נפרדת עולה השאלה על מקומה של האישה המרצה באוניברסיטה, אמירת דבר תורה ע"י נשים, נשים בתפקידי ניהול, ישיבות במקום העבודה ועוד. איננו טוענים כי בהדרת הנשים בלבד יש טעם בלעדי לאפשר חברה מעורבת, אולם הטענה כי אין הדרת נשים בחברה כזו כמעט ואיננה יכולה להיות נכונה.

ביחס לדרך הארץ – מושג המחייב עיון ולימוד, טוען ברק כי הובאה "ראיה" אחת לכך, והיא שמצוות פרו ורבו מחייב שותפות של שני המינים. דברים אלו הם עוד סילוף של הנאמר בחוברת. ההתייחסות היא לכלל הנאמר בפסוק – מילוי הארץ, רדייה בדגת הים ובעוף השמים (התייחסות לכיבוש תחייב מאמר נפרד), ולעובדה כי בעולם קיימים שני מינים הפועלים בו ושקיומו תלוי בהם.

המושג דרך ארץ (שמפורש כטבעיות החיים) ויחסו אל התורה וההלכה נידונים בחוברת גם בלא קשר ישיר לשאלת החברה המעורבת, שם מובאת ומבוססת בהרחבה הטענה כי דרכה של ההלכה בכל תחום אינה להמעיט ולבטל את דרך הארץ, אלא להיבנות על גביה.

נציין שוב כי בדברים אין כוונה לדיון עם ברק עצמו, והם לא היו נכתבים מלכתחילה אלמלא התפרסמו בבמה ציבורית. אין הדברים באים אלא להבהרה של כמה נקודות שהועלו בביקורת ולהצגת נקודות המחלוקת הבסיסיות. בעוד ביקורת ודיון מבורכים ולגיטימיים, אנו מצרים על זלזול, סילוף, הכפשה וביטול שאינו לכבוד התורה ולומדיה.

הקרן החדשה לישראל ותנועת נאמני תורה ועבודה

בשולי הדברים נעיר, כי הקרן החדשה לישראל מסייעת במימון תנועת "נאמני תורה ועבודה", והתנועה מגלה שקיפות מלאה ביחס לכך. ניתן לחלוק על עמדה זו ולבקר את התנועה על נכונותה לקבל את התרומה, אולם חשוב והגון לדעת את העובדות כהוויתן לפני הטחת ביקורת אמוציונלית ולא עניינית. יש לציין כי הקרן אינה מתערבת ומשפיעה על פעילות התנועה. הקוראים מוזמנים לקרוא בקישור הבא את הדברים ואת עמדת התנועה – ולגבש את עמדתם לאורם.

==

רן חורי הוא ממחברי החוברת חברה שלמה – חברה מעורבת צנועה לכתחילה ועורך תוכן בכתב העת "דעות" של תנועת נאמני תורה ועבודה.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
12 תגובות - 12 דיונים מיין לפי
1
הקרן החדשה לישראל ותנועת נאמני תורה ועבודה
שיודע לשאול | 28-06-2011 18:18
"הכניעה לבני אדם, אם מפני משלם בו, כמו האסיר ביד אויבו והעבד ביד אדוניו או לחסרונו להם וגודל צרכו למה שיש אצלם, כשכיר לשוכרו והרש לתומכו העשיר והתלמיד לרבו, או לחוב ראוי, שאין האדם יכל לפרעו והוא חייב להכנע ולהשפל לפני בעליו, כמו שכתוב: ועבד לוה לאיש מלוה. (ספר חובות הלבבות שער ו - שער הכניעה פרק ב ). אוי ל"תורה ועבודה" הנקנית בשעבוד לקרן הממומנת ע"י שונאי ישראל. שלא יספרו ספורים שה"הקרן אינה מתערבת ומשפיעה על פעילות התנועה" עצם קבלת הכסף ממנה, כבר מכתיבה בתת מודע את המסקנות התורניות של "נאמני תורת הקרן לישראל חדשה".
2
מבחן המציאות
בעל שכל ישר | 28-06-2011 18:41
עם כל הכבוד לחוברת ודברים היפים שנכתבו שם מבחן המציאות מראה שבמקומות בהם החברה מעורבת אז אנשים ונשים עוברים על יותר איסורי תורה וככל שהחברה יותר נפרדת עוברים על פחות ניתן רק דוגמא קטנה בחלק מהקיבוצים הדתיים ישנה רחצה מעורבת בבריכה דבר האסור גם לשיטת הרב שרלו ואנשיו ואילו בישובים אשר מקפידים יותר על הפרדה לא חושבים אפילו על דבר כזה... לסיכום אולי יש אפשרות לדון על חברה מעורבת וצנועה אבל התוצאות בשטח הם או מעורבת או צנועה.....
3
במקום תגובה רשמית
יזהר | 28-06-2011 19:09
נראה לי מיותר להמשיך את הסאגה הזאת. קשה לי להאמין שמי מהקוראים עוד ישתכנע מהתגובה לתגובה לתגובה... על כן אענה בקצרה, ובטוקבק: רן חורי מתחמק באלגנטיות מהטענות המרכזיות. כלומר: הוא מזהה אותן ומציב אותן על השולחן, אבל מעדיף לא להיכנס אליהן בבמה זו, כדבריו. הניתוח יפה אך השאלות ללא מענה. הסגנון לא חריף בגלל מזג חם או התפרצות אמוציונאלית. הסגנון נועד להבהיר מסר מרכזי: הדעה המוצגת אינה הלכתית. אותן טענות ללא מענה מוכיחות זאת. ההתעלמות מהמציאות שמראה כאלף עדים שאין אפוטרופוס לעריות, ההתעלמות מאיסורי הדאורייתא שמתרחשים בפועל ומקבלים גושפנקא מההדרכה הזאת, ההתעלמות מכך שהסרת סייגים גורמים לנפילות באופן ישיר - מראה שאין כאן כמיהה לרצון ה'. אדם שחפץ במילוי רצונו יתברך יזהר מאוד לא להוציא תקלה תחת ידו, ובודאי שלא להכשיר מציאות שגורמת בפועל לאיסורים חמורים (גם אם לא נאמר במפורש בפוסקים: "חברה מעורבת אסורה"). העניין הזה מייתר את הצורך בדיון מעמיק במקורות, שכן הכל נסתר במהות. עצם המהלכים בפירוש המקורות, שנדחקים בפשט שוב ושוב, בצירוף ההתעלמות מהמציאות, מוכיחים שלא המקורות הם העיקר שעליו מתבסס הכל, אלא ניסיונות להכשיר את העמדה. לא עיון במקורות כדי להגיע לאמת, אלא עיון במקורות כדי להסיר את המפריעים.
4
ל-1. אינך מכיר. אתה מייצר תאוריה שאינה נכונה כלל.
חבר הנהלה בנאמני | 28-06-2011 20:44
5
שאלה ל-1: הכסף של ג'ון הייגי יותר נקי?
טמבליקו | 28-06-2011 21:42
6
יזהר ברק, אני פשוט נהנה לקרוא אותך!
רועי | 29-06-2011 0:09
אתה מדייק, מתמצת וקולע בדיוק לנקודות החשובות והאמיתיות. ישר-כוח!
7
אחרי התגובה של יזהר אין צורך להוסיף מילה.
אלישיב | 29-06-2011 0:16
תודה רבה על האומץ לפרסם באתר כזה את הדברים הכל כך פשוטים הללו. אל תירתע מפני המלעיגים. "במקום שאין אנשים וכו'".
8
קראתי את כל ההסבר הארוך והמפותל באתר נאמני לגבי הקרן
סמי | 29-06-2011 0:23
ולא משכנע בכלל. ידוע המשפט האמיתי: "אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה". עצם העובדה שהקרן הנ"ל שמטרותיה ידועות - לקעקע כל דבר של קדושה ויהדות אמיתית מהמדינה - בוחרת לתמוך בארגון זה ובאירגונים נוספים המונהגים על ידי אותם אנשים ואותו סיגנון - מספיקה כדי להבין עם מי יש לנו עסק. בדרך כלל האויבים שלנו קוראים טוב טוב את המפה, יותר מאיתנו.
9
ליזהר
חיים | 29-06-2011 6:52
לא כל מי שלא מסכים איתך הוא הופך אוטומטית להיות 'דעה לא הלכתית'. לולא רן חורי היה אדם חושב ומתנגד להכפשות וכיו"ב הוא היה יכול להגיד עליך או על דעתך אותו דבר בדיוק באותה חריפות כמו שלך (כלומר שדעתך מחריבה את חברתינו ושהיא ודאי לא ברוח התורה ועוד כיו"ב). אינני רוצה לומר שאתה אדם שאוהב הכפשות או פופוליזם, אבל דיון לשם בירור לא מנהלים כמו שאתה מנהל. אני סתם אומר זאת כצופה מן הצד. לגבי הפיסקה האחרונה שלך בטוקבק, אני חושב הפוך לחלוטין ממך. אני אמנם לא בדעתם של הרב שרלו ורן חורי בעניין חברה מעורבת בנוער שלנו, אבל לטעמי הברכה הגדולה של החוברת הזאת (ובהזדמנות זאת תודה רבה לרן חורי ולרב שרלו) היא שהיא מאוד ממקדת ומבררת את הדיון. כלומר הדיון כאן הוא בהחלט לא במקורות וזה הולך גם נגדך. כלומר התחושה הזאת שהרבנים שהם בעד חברה נפרדת הם מקיימים וממשים את רצון ה' בעולם, ואילו הרבנים שנגד חברה נפרדת הם חוטאים ומחטיאים ופשרנים, נסתרת לחלוטין בחוברת, וצר לי, אך מי שיקרא את החוברת, כמדומני שישתכנע כמו שאני אומר. הדברים דברי אמת.
10
ליזהר - הערה על הסגנון החריף
חמורבי השלישי | 29-06-2011 9:07
אני מסכים אתך שזה לא בא ממזג חם או התפרצות אמוציונלית (פחות או יותר נקודת ההסכמה היחידה בינינו...), אך הסיבה האמיתית היא אחרת: הסגנון החריף בא להראות שאתה יותר "מקפיד" ממחברי החוברת, ולמצב/למתג אותך בעמדה שבה לך יש את "הזכות" (או החובה?) לגעור בהם, "להעמיד אותם במקומם", ולמצב אותם כ"רפורמים", או "ניאו רפורמים", ו"לגרש אותם מהשכונה" (ראה תגובתי למאמרך הקודם). אתה לא מוכיח כלום - כדברי רן חורי, אתה מביא כמה הלכות נקודתיות ומכליל אותן על הכל, ומנמק זאת על ידי הדעות שלך (כלומר מגיע למסקנה תוך שימוש במסקנה) - בדיוק אותו כשל בו אתה מאשים את כותבי החוברת.
11
לרן חורי היקר,
אייל אריאל | 29-06-2011 10:17
בבקשה ממך, אל תהיה נאיבי. תחקיר קצר של חצי שעה באינטרנט, יציג לך מדוע הקרן הלזו הינה אחד מן הגופים המזיקים ביותר למדינת ישראל, לתורת ישראל ולארץ ישראל. מעולם לא היה בישראל גוף חזק ומגובש כל כך, המתנהל כנגד היקר והקדוש לנו מכל - כמו קרן זו. האמת היא, שאם אתה אכן תמים ורך לב, ואינך מודע לזוועה שבקרן החדשה לישראל. הרי שאני בוודאי מלמד עליך זכות בתמימות לבך על יחסך האוהד לחברה מעורבת כשרה.
12
נאמני תו"ע לא מלמדים זכות על הקרן החדשה
עידן | 29-06-2011 14:38
הם טוענים שהם לא קשורים לאגף העוסק בסוגיות מדיניות אלא לקופה אחרת ואין להם קשר לכך, לא לתורמים ולא להשפעה. זה שהם לוקחים כסף לא אומר שהם מסכימים איתם. מהכירות אישית אני יודע שרוב הפעילים שם כיום מצביעים למפלגות ימין באופן ברור