שאלת השאלות: האם גברים מסוגלים בכלל להרגיש?
גברים, בדרך כלל (ואני מודע שלכל כלל יש הרבה יוצאים מן הכלל), תואמים את הקריקטורה המציירת אותם כהססנים בנוגע לעולם הרגשי שלהם, כאילו שהם לא בטוחים שהם יודעים להרגיש בכלל

– "איך אני יכולה להמשיך איתו?!" שואלת אותי בחורה מהממת, רווקה ובת 30.
– "רואים שהוא לא אוהב אותי באמת!"
– "איך את רואה את זה? איך בדיוק את יודעת שהוא לא אוהב אותך?" אני שואל בחצי תמימות.
– "הוא לא אומר לי מספיק שהוא אוהב אותי, הוא לא כותב לי פתקים, הוא לא קונה לי פרחים, לא מפרגן על הבגדים שלי… אתה רואה? הוא פשוט לא אוהב אותי, איך אני אתחתן איתו!" – היא מזדעקת…
ואני תוהה. עם כל האמפתיה שאני רוכש כלפי הכאב שלה, האם יש צדק בדבריה? או ליתר דיוק: האם הצדק רק איתה? או שמא יש דרך אחרת להסתכל על הסיטואציה? הבחורה קובעת חד משמעית שהבחור לא אוהב אותה מספיק על סמך עובדות מסוימות. אבל יתכן שזו תמונה חלקית בלבד, שהיא לא באמת יודעת מה הבחורצ'יק מרגיש בכלל או איך הוא מבטא את הרגשות שלו.
כתוצאה מכך, יכול להיות שהיא מפרשת את העובדות האלו באופן מוטעה ולא קשור למה שהחבר שלה חווה באותם רגעים. וזה, בוודאי תסכימו איתי, עלול להקשות *טיפ-טיפה* על יצירת זוגיות שמחה וזורמת ביניהם…
לעבור את קיר הלב
זה מזכיר לי סצנה מהסרט "לעבור את הקיר": בתחילת העלילה, זוג לפני נישואים נפגש ל"טעימות" באולם החתונות שהם בחרו. הבחור נראה קצת בהלם, מהוסס ולא ברור מה קורה לו.
– היא: "אז בעצם מה קורה?" (הציטוטים לא מדויקים, אני כותב מתוך הזיכרון)
– הוא: "שום דבר!"
– היא: "אבל אני רואה שקורה לך משהו. אתה לא כאן. אתה לא איתי… מה קורה איתנו?"
החקירה הצולבת נמשכת כמה דקות ארוכות עד שהבחור – שנראה יותר ויותר כמו נער שנאלץ להתמודד עם חוקר משטרתי – פולט לתדהמתו ולתדהמתה: "טוב… אני לא אוהב אותך!"
וההמשך ידוע מראש… ביטול החתונה והמשך הסרט, תרתי משמע.
אני טוען שבמציאות ולאמיתו של דבר, הבחור לא היה אומר: "אני לא אוהב אותך" ומשתמש ב'שם המפורש' המהַלֵך אֵימים על כל מערכת יחסים – אלא אולי משהו כמו: "אני לא יודע אם אני אוהב אותך." כן, ככה.

מתוך הסרט "לעבור את הקיר" (צילום: יח"צ)
גברים ורגשות – היֵּלְכוּ שניהם יחד?
כי היחסים בין הזכרים לבין מה שקורה להם באזור ליבם, איך אומרים, טיפה מסובכים, שלא לומר לגמרי מתוסבכים. הגברים, בדרך כלל (ואני מודע שלכל כלל יש הרבה יוצאים מן הכלל), תואמים את הקריקטורה המציירת אותם כהססנים בנוגע לעולם הרגשי שלהם, כאילו שהם לא בטוחים שהם יודעים להרגיש בכלל.
כשמשהו קורה מחוץ למחשבות או לגוף שלהם, אי שם באזור הרגש, הם די נלחצים, ונוטים להתבלבל בקלות בין תחושה, רגש, תשוקה, הרגשה ועוד כל מיני… בעקבות נטייה זו נדבקה להם, כנראה בצדק, תווית של "נכות רגשית".

הילכו שניהם יחדו (צילום: שאטרסטוק)
לרוב, נשים שונות בהיבט הזה ומרגישות חיבור ברור יותר לצד הרגשי שלהן. אצלן הרגש נוכח ומורגש יחסית בבירור והן לא יכולות לסבול, אויש כמה שהן לא סובלות, את חוסר הוודאות של הגבר.
תכל'ס, יכול להיות שהבחור הנ"ל אוהב את חברתו באמת. יחד עם זאת, הוא לא יודע להביע את זה בבירור – לא לה וגם לא לעצמו. בעצם, הוא אכן חסר יכולת לבטא את הרגשות שלו באופן כזה שחברתו תרגיש נאהבת. וזה בהחלט כואב לה.
אבל שיהיה ברור: גברים מרגישים. הרי גם הם בני אדם, אחרי הכל. הם רק פחות מודעים לצד הרגשי שלהם ופחות מתמקדים בו, לטוב ולרע. זה יכול לפעמים להיראות כלפי חוץ כאילו שהם לא מחוברים לרגש שלהם בכלל אבל זה לא מדויק. הם בדרך כלל יותר ממוקדים על התהליכים השכליים או המעשיים ומה שקורה בין לבין, ברגש – עטוף אצלם בענן של חוסר וודאות.
ברור שיש לזה צדדים מזיקים אבל תתפלאו – גם צדדים מועילים.
על כך נדבר בטור הבא.
===================================================================
הכותב: אהרן דרמון – ראש קהילת בי"כ כורזין בנחלאות. מרצה, מאמן אישי וזוגי, מטפל ומגשר