אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

פרשת במדבר: מדוע לא כתוב 'כי תספור'?

מה הקב"ה מצווה את משה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"? לשם מה המפקד? או כהגדרתו של ה"נתיבות שלום": "ויש להבין מה נוגע לנו מספרם של בני ישראל, שהרי אנו מאמינים שהתורה הקדושה היא נצחית, ומה הנצחיות במניין בני ישראל? ...למה לא כתוב שאו את מספר כל עדת ישראל? או מדוע לא כתוב 'כי תספור'?

פרשת במדבר: מדוע לא כתוב 'כי תספור'?
  למצולמים אין קר לכתבה (צילום ארכיון אוליביה פיטוסי/פלאש90)

ערב שבת קודש לפרשת במדבר, הרב יורם זצ"ל לימד ששבת פרשת "במדבר" הינה השבת הסמוכה לחג השבועות, זמן מתן תורתנו הקדושה, היא נקראה "שבת כלה", מכיוון שזו השבת שלפני נישואיהם של עם ישראל עם כלתם הנעימה- התורה הקדושה. ננסה עוד משהו מתוק לקראת "שבת כלה"… קצר ככל שניתן.

ננסה להביא כמה הארות למשמעות פקידתם של בני ישראל. למה הקב"ה מצווה את משה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"? לשם מה המפקד? או כהגדרתו של ה"נתיבות שלום": "ויש להבין מה נוגע לנו מספרם של בני ישראל, שהרי אנו מאמינים שהתורה הקדושה היא נצחית, ומה הנצחיות במניין בני ישראל? …למה לא כתוב שאו את מספר כל עדת ישראל? או מדוע לא כתוב 'כי תספור'?

1. הארה פשוטה ונפלאה ששמעתי מהרב מרדכי ברויאר ז"ל. בכל חמישה חומשי תורה, רש"י מביא בפסוק הראשון לכל ספר את שבחן של ישראל וחיבתן של ישראל לפני המקום. בספר שאנו מתחילים השבת: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאם וכשנפלו בעגל מנאם וכו'" הציווי למנות את בני ישראל הוא ביטוי לאהבת ה' אותנו. כאדם שיש לו מטבעות בכיסו או חפץ יקר בביתו, מדי פעם הוא ניגש לראות , לגעת ולספור את מה שאהוב עליו… (זו הארה שנוגעת לגישתו החינוכית של רש"י . האדם בישראל, בכניסתו ללמוד חומש – ישים מול עיניו את אהבתו של הקב"ה לעמו ישראל. כך ניגשים ללמוד תורה. בחוויה זו הלומד נמצא).

2. שיטתו הפשוטה של הרמב"ן- " וייתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה… כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד לאלף". הציווי למפקד היה, כמו היום… פוקדים את האנשים לצבא. הכניסה לארץ ישראל מחייבת הערכות צבאית "רגילה".

3. הרבי מלובביץ', בדברים שאמר לפני 60 שנים, עומד על מאפיין חשוב של המפקד באשר הוא: מניין – הוא דבר שאינו קשור ואינו מורה כלל על תוכנו של הדבר הנמנה, שהרי במניין מונים את כולם בשווה, ללא חילוק בין גדול לקטן, בכמות או באיכות. הדבר הגדול יותר נחשב במניין כמספר אחד בלבד, והקטן יותר – אינו נמנה בפחות ממספר אחד.

 

מסקנתו המסקרנת היא, שלעתים, יש ערך בכמות מצד עצמה. אנו למודים לומר ש'לא הכמות חשובה אלא האיכות', אך הרבי לומד מחשיבות המפקד, שבמובנים מסוימים, הריבוי הכמותי יוצר איכות. אולי ברב זוין נמצא הסבר לכך:" המספר אינו מעלה לישראל, שהרי הוא מורה על התחלקות ופירוד, אבל כשהם במדרגה של חיבה לפני המקום, כשעושים רצונו של מקום, והמספר הוא גם באיכות, אז מונה אותם". לא סופרים "מספר אישי" אלא את אישיותו של האדם, מידותיו ותורתו.

ייתכן שנוכל ללמוד את משמעותה האיכותית של הכמות המרובה, מנוסח ברכה שתקנו חכמים על הרואה שש מאות אלף מישראל: 'ברוך… חכם הרזים'.

שבחו של הקב"ה המתגלה בריבוי האנשים בא על רקע השוני בין בני האדם. המגוון הגדול מכונן מורכבות, שונות, פערים. וכדברי הרב קוק מוליד 'משיכה קיצונית וקנאית'לכל צד. משיכה זו מביאה לתיקון העולם ועילויו, ומבלעדיה טוען הרב 'היה העולם נחסר דעות, כיוונים ורעיונות שונים ומפרים'. הדעות השונות, הייחודיות של כל אדם, כשהיא באה בתחושה והבנה שאתה חלק מאומה גדולה, אתה תורם את עולמך, ונתרם ממה זולתך משלים אותך- על זה מברכים!!! חכם הרזים…

ה"שפת אמת" כתב ברוח זו, ואולי הוסיף עוד קומה:" ונראה מזה שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד לעשות לה' יתברך". מונים את המספר, את הכמות, כביכול, אבל בעצם זו אמירה לכל אחד מאיתנו, למצוא את נקודתו הייחודית! וכשמצאתי מה "האות המיוחדת שלי בתורה"- את זה אינני שומר לעצמי- אלא מביא את העולם הייחודי שלי, למען הכלל. והמטרה! "לעשות לה' יתברך". לא רק חיבור בין מגוון הדעות, אלא "לעשות לה' יתברך".

4. ה"נתיבות שלום" מצא דווקא את הציווי למנות את בני ישראל כמקום שמלמד את נקודת הכלל: "יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכן בכלל ישראל יש שישים ריבוא נשמות, וכל אות בתורה היא כנגד נשמת יהודי. ולאור זה בכללות ישראל מאירים התורה ושם הוי"ה'. שלכל נשמת יהודי מאיר האות שלו בתורה והצירוף שלו בשם הוי"ה… כדי שיושלם האדם צריך לכלול את עצמו תמיד בכול עבודתו עם כלל ישראל… שבכול עניין בעבודת ה' יכלול עצמו בתוך כללות ישראל… וזהו ענין נשיאת ראש בני ישראל, שבני ישראל מתרוממים ומתנשאים למדרגותיהם העילאיות רק מכוח כלל ישראל המאוחדים יחד… ורק ע"י כללות ישראל ניתן לקיים את כול התורה, ואילו יחיד אינו יכול לקיים את כול התורה. ורק בהתאחדות הכלל ישראל ניתן לקיים תורה". יש הבדל בין לספור אנשים, למנות פרטים ולמצוא את סך המתפקדים, לבין הציווי של "שאו את ראש בני ישראל". מה הופך את הספירה "הרגילה" ל"נשיאת ראש"? מה נקודת המבט. האם אנחנו סופרים פרטים כדי לדעת כמה מונים בני ישראל? או מבינים שמונים נשמות, התלויות אלו באלו, וכול כוחו של כל מתפקד, הוא מקבל מהימנותו כחלק מהכלל. וככל שאדם מרגיש ותורם לאחדות ישראל, באהבתו את עם ישראל וכל אחד מישראל, משם הוא מגיע להיות איש שלם. וזו "נשיאת ראש".

5. ר' צדוק (פוקד עקרים חלק א') כתב על הפקידה: " ש"כל לשונות פקידה משמעותה השגחה". חומש במדבר הוא חומש "הדרך", יצאנו ממצרים ואנחנו במדבר, בדרך לארץ ישראל. זה זמן שדורש השגחה. השגחה שלנו על עצמינו, והשגחה של הקב"ה שפוקד את המציאות ומשפיע עלינו לחזור למקום הטבעי הישר , לקול הפנימי שלנו. (מבלי להרחיב, רק נרמוז, שיש מי שראה בדורנו את חודש אייר כחודש "המדבר" המעבר בין ניסן- יציאת מצרים, לסיון – קבלת תורה.)

6. אי אפשר שלא להזכיר את הנצי"ב הידוע בפתיחה לספר במדבר: " זה הספר נקרא בפי התנא חומש הפקודים…יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר…משום דעיקר זה הספר המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במידת תפארת…למעלה מהליכות הטבע ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע…וזה השינוי התחיל עודם במדבר.." הנצי"ב מסביר למה חומש במדבר נקרא דווקא על שם שתי הפקידות המופיעות בספר (בפרשתנו ובפנחס) ולא בשם אירועים גדולים יותר לכאורה (כמו: חטא המרגלים, בלעם ועוד). הפקידות מצביעות על שני סוגי הנהגה. הראשונה , בפרשתנו, מצביעה על הנהגה ניסית של עם ישראל בלכתו במדבר:" ע"פ ה' יסעו ועל פי ה' יחנו". ובחלק השני של הספר, החיים הופכים להיות טבעיים, הכנה מלאה לקראת הכניסה לארץ.(הפקידה השנייה). משמעות רבה יש בלימוד החשוב שמלמד אותנו הנצי"ב. גם כשאתה חי , ב"ה, בטבעיות, בחקלאות ובמלחמה "נורמאלית" בארצך- אל תשכח לרגע את המפקד הראשון:" וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

צוות יקר וקדוש, נתפלל להיות שם. במקום שהבסיס לעולם הוא אהבה…(נכון בכלל..) בפתח של כל ספר מחמישה חומשי תורה- לימד אותנו רש"י שהקב"ה מונה את שבחם של ישראל. עוד מעט ניפגש עם רגעים פחות טובים. חטא המרגלים, עליות וירידות בחיינו במדבר, ועוד. דע לך "הקב"ה אוהב אותך"… איזה מסר נפלא היוצר חיים וקשר נכון וקרוב יותר לרבש"ע. נשתדל למצוא את המקום הנכון האישי של כול אחד מאיתנו, את הדגל המיוחד שלו, אבל נזכור שכולנו זקוקים לצבעוניות של כל הדגלים. של מגוון הדעות והמחשבות המפרות והמעשירות את כולנו. נתחנך שגם העולם הפרטי והייחודי שלנו יונק מכלל ישראל , והעיקר- את המיוחד שבכל אחד:" לעשות לה' יתברך".

אי אפשר שלא להביא את התחושה של מצעד הדגלים ההמוני לו זכינו אתמול ביום חגה של ירושלים ובעשרות ישובים , מצעדים של אלפי תלמידים במסגרת "יחד ירושלים". זו לא הכמות במובן החיצוני, זה משהו שהלב אמר תודה לה' יתברך על הזכות. ואולי הדברים שהבאנו, מסבירים מעט את התחושה המרוממת.

אנחנו זוכים לחיות בדור של גאולה, במהלך, לכאורה טבעי של עם ששב לארצו והקים מדינה יהודית? "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
לא חגה של ירושלים אלא חג יום
| 26-05-2017 18:04
והשירות. ירושלים לעם ישראל. מצווה וחובה לעלות לירושלים לכותל או הר הבית כל שבוע. ישתבח שמו. היום בערב כלומר שבת 6 שבועות לעומר.