תנועות שונות מפריחות לאחרונה לחלל האוויר ססמאות רבות במסגרת מאבקן בחוקי המדינה שאחד מהם נועד למנוע הטעיה של הציבור בכשרות.

דוקא אחד המשפטים צד את עיניי: "כשרות זה לא עסק". נכון, הכשרות אינה עסק, היא מקצוע לכל דבר ועניין, ומי שלא מקצוען – שלא יתערב. כרבע מספר ההלכות הבסיסי של ארון הספרים היהודי – השולחן ערוך – נוגע באופן ישיר בהלכות הקשורות לכשרות המזון. חלקים נוספים נוגעים לכך באופן עקיף. ההלכות כוללות את הלכות שחיטת הבקר או העוף, הכשרתו באופנים שונים, חלקים שאסורים באכילה, פגמים בעוף או הבקר העשויים לגרום לאיסור באכילתו (טרפות), מצוות התלויות בארץ כמו תרומות, מעשרות, ערלה, נטע רבעי, כלאיים, הפרשת חלה, איסורים שונים הקשורים למזון ועוד ועוד.

כמו כל מקצוע – יש צורך במקצוענים שיבצעו אותו. במשפטים אלו עורכי דין, באינסטלציה אלו אינסטלטורים, ברפואה אלו רופאים ובכשרות אלו משגיחי הכשרות.

אין כפייה בכשרות

מדינת ישראל הבינה כי הנושא של הכשרות הינו לב ליבה של היהדות, אשר הבדיל את העם היהודי מן האומות לאורך אלפיים שנות גלות וימשיך להבדיל אותו גם באלפיים השנים הבאות עלינו לטובה. מהסיבה הזו החליטה המדינה כי הנושא מספיק חשוב כדי שמי שיוסמך לתת את ההגדרות הנכונות לענייני הכשרות יהיה הגוף ההלכתי העליון שהוא חלק מגופי הממשל בישראל – הרבנות הראשית לישראל.

אל תטעו חס וחלילה – אין מדובר על כפייה של בית עסק או איש פרטי כלשהו לשמור כשרות. מדובר רק על כך, שבעל עסק שמעוניין להציג את העסק שלו ככשר יעשה זאת בהתאם לחוק ובהתאם לנהלים שקבעה מועצת הרבנות הראשית. במועצת הרבנות הראשית יושבים כ-15 רבנים אשר כמעט כולם הינם עובדי ציבור כמשמעותם בחוק, אשר למעשה בקביעת הנהלים עומדים לנגד עיניהם טובת הציבור ולא אינטרסים זרים כלשהם.

כאן המקום לשבור כמה מיתוסים

1. נהלי הרבנות מחמירים – מי שקצת מבין ויעיין בנהלים, יראה לאחר סינון רעשי הרקע התקשורתיים כי הנהלים הינם נהלים בסיסיים אשר מטרתם לאפשר לבעלי העסקים להגיש ללקוחות אוכל כשר תוך דרישות בסיסיות. נכון – לא הכל מותר, כי גם כאשר נוקטים גישה מקילה יש דברים שאסור.

מי שיאמר לכם ההיפך – במקרה הטוב טועה, במקרה היותר גרוע – הוא שקרן שמנסה גם להשיג רווחים דרך השקרים שלו. ועוד משהו – הנהלים נכתבו על ידי רבנים שבניגוד לכמה יועצי תקשורת גם יודעים איך מתנהל מטבח תעשייתי (רמז, לגמרי לא כמו שמתנהל מטבח ביתי) ולפעמים יש צורך ליצור "גדרות" כדי למנוע מאנשים להיכשל. הרבנות הראשית מקילה היכן שאפשר, אך לא תיתן לאנשים להיכשל בחסות תעודת הכשרות שלה ולכן יש דברים שאינה מתירה.

2. הכשרות יקרה – החיים לפעמים מלמדים אותנו שזול עולה ביוקר. כאשר אני צריך עבודה מקצועית אני מזמין בעל מקצוע ולא חאפר. בעלי המקצוע הם המשגיחים. נכון, גם הם צריכים להתפרנס, אבל שכרם עומד בערך על שכר מינימום ולכן הם עובדים הרבה שעות ביום כדי להביא אוכל הביתה. מי שרוצה לסמוך על מי שאינו מקצוען – יקבל תוצאה שאינה מקצועית, ולמעשה אינה כשרות.

אני יודע שבשלב הזה חלקכם מרימים גבה ונזכרים שבכמה מקומות פורסם שמשרד האוצר טוען שעלות הכשרות גבוהה. כותב שורות אלו, עבר על טיוטת הדו"ח שהוגש למשרד האוצר מתחילתו ועד סופו ומצא בו אי דיוקים רבים מאוד שבמקרה הטוב ניתן להגדירם כאי דיוקים ובמקרה הרע כתקיעת החץ של השחרת פני הרבנות בתוך מטרה של נתונים בלתי בדוקים. בנוסף לכך, רוב העלויות שנכתבו שם הם של פעולות כשרות בסיסיות שבלעדיהן לא תיתכן כשרות – עולה כסף? נכון. מי שלא רוצה כשר לא משלם על זה.

3. המשגיחים לא מגיעים לעבודה – עוד מיתוס. ארבעת מפקחי היחידה להונאה בכשרות ברבנות הראשית מבצעים כאלפיים ביקורות בשנה (קראתם טוב, ארבעה מפקחים, אלפיים ביקורות, בכל הארץ). חלקם של הביקורות הם ביקורות בעסקים שהוטעו על ידי שרלטנים שמוכרים תעודות ללא "כיסוי" תוך הכשלה של הציבור ושל בעל העסק וניסיון לטעון שהצגת התעודה אינה עבירה על החוק, תוך פעלול לשוני ילדותי. חלק אחר מהביקורות הם ביקורות בעסקים בהם יש משגיחים.

אנחנו פוגשים את המשגיחים בעסקים, רואים את עבודתם הקשה והמסורה וגם את בעלי העסקים ששמחים על כך שיש להם משגיחים. באופן לא מפתיע רוב הטענות על משגיחים שלא מגיעים הם טענות אנונימיות. במקרים הבודדים של טענות שניתן לבדוק את העובדות שמאחוריהן נמצא שהטענות לא הציגו את האמת במלואה והאשם היה בחלקו או בכולו על בעל העסק.

לסיכום – המציאות היא של מערך כשרות איכותי הדואג לכל אחד ואחת מאזרחי ישראל החפצים לאכול אוכל כשר. כחלק מהמאבק המתמשך של גורמי שוליים בנסיון לשנות את דמותה היהודית של המדינה, הם מנסים לגרור את רוב הציבור בארץ למציאות שעשויה כבר בתקופה הקרובה לגרום לך, לך ולכולנו להיכשל באוכל לא כשר. אני בטוח שבג"צ לא יתן יד להכשלה הזו!

==

עמיחי קריגר הוא מפקח באגף הכשרות של הרבנות הראשית לישראל.