מאמר שני בסדרה. עונת השבושי"ם בעצומה, תלמידי כיתות י"ב ברחבי הארץ רצים ממכינה לישיבה ומישיבה למכינה ומנסים למצוא את מקום שליבם חפץ, להתפתח, לגדול ולבנות את עצמם לקראת הבאות.

אחת הבעיות הקשות של השמיניסטים היא המגוון העצום שקיים. בשבועות האחרונים אני פוגש במכינה שלנו – מכינת איתן, שמיניסטים רבים שמסתובבים ברחבי הארץ ומגיעים גם אלינו. אני תמיד שואל אותם, מה הם מחפשים, מה ההבדל בין המקומות השונים בהם הם בקרו, כיצד הם מגדירים את עצמם ועוד.

בשורות הבאות אנסה לצייר מספר סגנונות של שמיניסטים מצויים.

כנגד שמונה בנים

א. הלמדן – בחור רציני ושקדן שרוצה להשקיע בלימוד התורה ובהתפתחותו הרוחנית בבית המדרש.

ב. הקצין הדתי – בחור שאפתן שרוצה להיות הכי קרבי שאפשר, להנהיג ולהוביל מתוך תודעה אמונית עמוקה ומבוססת, גם בצבא וגם לאחר מכן בחיים.

ג. המקצוען – רוצה ללמוד מקצוע, להתפתח בו יחד עם תרומה משמעותית למדינה.

ד. המבולבל – הוא לא סגור על עצמו, זורם עם החברה' ותחילת שנת הלימודים ינחת איפה שיחשוב לנכון, הרי תמיד יהיה מי שיקבל אות…

ה. הקצין – רוצה שרות קרבי משמעותי (דובדבן, מגל"ן…) הנושא הדתי איננו בראש מעייניו.

ו. הבינוני – רוצה קרבי,…אבל לא משוגע על זה, רוצה קצת להתחזק…אבל לא יותר מדי… רוצה שנה בכיף…או אולי להתגייס באמצע השנה…

ז. לא רוצה לשמוע – רוצה להתגייס ולגמור עם זה כמה שיותר מהר…מכינה? ישיבה? זה סתם בזבוז זמן.

ח. ההסדרניק – המסגרת הרגילה של ההסדר, המשלבת בין לימוד תורה רציני, לא ליותר מידי שנים ובין שרות צבאי משמעותי, אבל לא יותר מידי ארוך. זה מה שהוא מחפש.

למי אתם פונים?

משיחות עם מחנכים ועם מדריכי מעגלים, שעושים עבודת קודש בתחום חשוב זה, אני מגיע למסקנה פשוטה: אחת הבעיות הקשות בתחום הוא חוסר היכול של מוסדות רבים להגדיר בצורה ברורה למי הם פונים.

נכון, החלוקה הזו איננה חדה, יש בה גוונים ויש בה מורכבויות, אבל בגדול אלו הם הטיפוסים ואלו הם התלמידים. זאת ועוד, נראה לי שחשוב מאוד לנסות ולמפות את התלמידים על פי הגדרות אלו או הגדרות דומות לאלו ומתוך כך לנסות ולראות מי מתאים לאן.

נדמה לי ששיח פתוח ועמוק בין מנהלי המוסדות, ראשי הישיבות והמכינות, מחנכים ומדריכי מעגלים יוכל לסייע לכולם לעזור ולמצוא לכל אחד ה"מקום שליבו חפץ". על ידי כך כולם יצאו נשכרים: המוסדות המחנכים היום, שעושים מאמצים נכרים על מנת להמשיך את הרצף החינוכי, המוסדות הניזונים – הישיבות והמכינות שיוכלו לכוון נכון את תכנית הלימודים המתאימה לעומת הצרכים.

ואחרונים חביבים, התלמידים עצמם שידעו היכן לבקר והיכן לחפש ולמצוא, על ידי כך נוכל גם להגדיל את מספר התלמידים בוגרי החמ"ד הממשיכים במסגרות המשך, המעצבות את חייהם בהמשך דרכם.