הלב שותת כאב מהחורבן הנורא שחווינו כעת בעמונה.

כיצד משפחות צדיקות, גברים נשים וטף, אנשים מתוקים ויראי אלוהים, אשר בנו את ביתם בקדושה ובטהרה בארץ ישראל והקימו שכינה מעפרה אחרי אלפיים שנות גלות קשות- גורשו מבתיהם בכוח הזרוע והושלכו לעפר על ידי עם ישראל בעצמו?

על כך אומר הנביא ישעיה (מט,יז): "מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". ומבאר זאת ה'מצודת דוד' זה לשונו: "יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני, המהרסים והמחרבים אותך יצאו ממך. רוצה לומר, הרשעים שבקרבך הם שסבבו ההריסה והחורבן, ולא מאתי יצאה הרעה".

הנה בעינינו אנו רואים את התקיימותה של נבואה כואבת זו, כיצד החורבן לא בא מאויבנו, אלא מאחינו בשרינו ממש. וכבר אמרו חז"ל (ברכות נח:) כי מיום שנחרב בית המקדש, גזירה נגזרה על בתיהם של צדיקים שיחרבו.

החורבן שאנו חווים כעת, הוא ביטוי ישיר לחורבן שאנו חווים כעת בהר הבית במקום המקדש.

גם את המקום הקדוש הזה אנו מחריבים במו ידינו. לאחר שהשיבנו בורא עולם למקום קודשו לפני כמעט חמישים שנה, אנו מחריבים אותו ומאפשרים שיתקיים בו דברי הכתוב: "ובאו בה פריצים וחללוה". השכינה הקדושה מיללת על חורבן המקדש ועל הר ציון ששמם ושועלים מהלכים בו, וזאת לאחר שהקב"ה השיב לנו מקום קדוש זה בניסים ונפלאות במלחמת ששת הימים.

אם חפצי חיים אנו, אם חפצי גאולה אנו, עלינו לשוב למקום קדשנו, לשוב לסנהדרין ושופטי אמת וצדק ויראי אלוהים, לשוב ללבבות עם ישראל ולקרבם לאבינו, אבינו אב הרחמן החפץ ומשתוקק שנאמין בעצמינו, נאמין באהבתו הגדולה אלינו, ונשוב אליו, נשוב למקום קודשו בעז בגאון ובתפארת.

(הרב אלישע וולפסון הוא ר"מ בישיבת ההסדר צפת ומחבר החוברת "לשכנו תדרשו ובאת שמה" העוסקת בבירור הלכתי מקיף בנושא העלייה להר הבית)