לא מבין גדול במוזיקה אנוכי. בבית הוריי לא היו מרבים לשמוע מנגינות. אבא, שבילה את שלושת העשורים הראשונים לחייו במאבק עם הק.ג.ב ושלוחיו (מאבק שלמרבה המזל יצא ממנו כשידו על העליונה), היה מתעניין רק בדברים בעלי ערך "אמיתי". המחט של הרדיו שבסלון הייתה מכוונת דרך קבע לרשת ב'. המכשיר, מיותר לציין, היה מודלק רק בזמן יומני החדשות של הבוקר והערב.

רק בגיל מאוחר גיליתי שניתן להזיז את המחט ושניתן לשמוע מהרדיו גם קולות אחרים. אז נחשפתי לראשונה לעולם השירים העבריים. (זאת אם לא נחשיב את השיר 'הראית איזה יופי' שלמדנו בכיתה ה' בשיעור מוזיקה…).

גם היום אינני מבין גדול במוזיקה. מזל גדול הוא שכוחה של המוזיקה גדול כל כך, עד שגם עילג מוזיקלי כמוני יכול ליהנות משירים עמוקים שחודרים אל הלב. כזה הוא שירו האחרון של מאיר בנאי. שיר עם שורה אחת ובלי מנגינה. שיר שבוקע גם את 'שער הרחמים'.

* * *
ביום חמישי האחרון חזרתי ממפגש מחזור ב'נתיב מאיר'. 25 שנים אחרי שסיימנו את התיכון ארגנו כמה חבר'ה מפגש מחזור. למרות ציפיותיי הנמוכות חזרתי ממנו מלא בכוחות. החזרה לשנות נעוריי ולבחורים שגדלתי איתם הפיחה בי רוח נעורים.

בדרך חזור הדלקתי את הרדיו. הרדיו ניגן שירים מתוקים. ואז הודיע השדרן שאנו נמשיך לשיר נוסף של מאיר בנאי ז"ל. אחרי הלם קצר נזכרתי באלבום האחרון שלו שכלל פיוטים יהודיים. האלבום הושמע במשך שבועות ארוכים אצלנו בבית מידי יום שישי, הלוך ושוב. כמה שאהבתי את הפיוטים הללו.

היססתי לרגע. חז"ל הזהירו אותנו שלא לברך ברכה שאינה צריכה. אחרי שתי שניות בערך אזרתי אומץ וברכתי בשם ובמלכות את ברכת דיין האמת. כשם שיש לברך על הטובה כך יש לברך על הרעה.

* * *
ביום ראשון בצהריים פגשתי שוב את מאיר בנאי. הפעם דרך ראיון ברדיו עם אחותו, אורנה בנאי. בראיון סיפרה בנאי על המשפט המצמרר שאמר לה אחיה לפני מותו. היא סיפרה, ואני ישבתי ברכב ולא הפסקתי לבכות. רבים הם משפטי האהבה לתורה ששמעתי בחיי, מילים נוקבות כאלו לא שמעתי.

'שני דברים מאיר אהב', סיפרה אחותו, 'מוזיקה ותורה. לפני שהוא נפטר הוא שאל אותי – 'אורנה, את חושבת שבעולם הבא אפשר ללמוד תורה?' '. אהבתיך עד מוות.

* * *
אחר כך נזכרתי בתשובה שנתן לסיוון רהב-מאיר כששאלה אותו למה אינו מחבר שירים. קשה לחבר שירים דתיים שלא יהיו קיטשיים, ענה לה איש האמת הזה. אבל אני מתכנן לכתוב שירים לא על הדת, אלא על מקומי ותחושתי כאדם דתי. 'אני עוד אכתוב שירים', הבטיח לה מאיר.

והנה הוא כתב. שיר קצר. משפט אחד שאומר הכל: 'את חושבת שבעולם הבא, אפשר ללמוד תורה?' אהבתיך עד מוות'.

* * *
ונזכרתי בשורות מתוך שירו המופלא של אלתרמן, 'הדרך הגדולה':  'להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל, ואמות ואוסיף ללכת'.

* * *
מאיר בנאי היקר – 'ותמות ותוסיף ללכת.'  תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.