אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

דעה: אלאור אזריה לא צריך חנינה אלא חקיקה

סוגיית החייל היורה היא בעיני בסך הכל בעיה חוקית שנופחה בידי גורמים שונים מימין ומשמאל עד שהתפתחה לאירוע פוליטי גדול מכוער ועגום שאיש לא הרוויח ממנו דבר בסופו מלבד אויבי ישראל

דעה: אלאור אזריה לא צריך חנינה אלא חקיקה

הסיטואציה המורכבת שאליה נקלע הציבור בישראל בעקבות פרשת אלאור אזריה מחדדת הבנה חשובה מאוד. קל מאוד להתלהם משני צידי המתרס הפוליטי ובכך לערבב עיקר בטפל.

ככל שהמציאות הופכת למורכבת יותר אנו נדרשים ליכולת התבוננות וניתוח גדולים יותר, אנו נדרשים לסבלנות ובעיקר אנו נדרשים לחשיבה לעומק שיש בה גם איחוד של ניגודים.

דוגמא טובה לניגודים לכאורה שדווקא חיים בשלום ניתן היה למצוא בנאום במצויין שנשא בכנסת ח"כ בצלאל סמוטריץ, שם למרות שהוא אמר אמת נחרצת וברורה מאוד השוללת את זכותם הלאומית של הפלסטינים וערביי ישראל, הוא דיבר בשלווה תוך גילויי יחס של כבוד ואנושיות לערבים. זהוי בדיוק הדרך בה יש ללכת לדעתי. האם אנחנו מסוגלים לכך?

המאמר הקצר הבא מדגים את עיקרון החשיבה המורכבת והכלת הניגודים בניתוח של פרשת החייל היורה מחברון, אני מזמין אתכם הקוראים לקרוא את המאמר הבא עד הסוף להמתין את ארבע השניות המקובלות של השהיית חומר הנפץ ורק אז לחוות דעה.

בעיה חוקית

סוגיית החייל היורה היא בעיני בסך הכל בעיה חוקית שנופחה בידי גורמים שונים מימין ומשמאל עד שהתפתחה לאירוע פוליטי גדול מכוער ועגום שאיש לא הרוויח ממנו דבר בסופו מלבד אויבי ישראל.

ככלל במציאות המודרנית בישראל בה התקשורת היא כלי ישיר ועקיף לקידום אג'נדות, הרבה גורמים (גם בכירים מאוד) בוחשים באירועים מסוימים וכוונתם היא לקדם את עצמם ולאו דווקא את הפתרון או את תיקון המציאות (כולל על חשבון האמת או פגיעה בפרטים או במדינה).

בסופו של דבר מדובר כאן על חייל שחרג מן הפקודות הצהל"יות וזה הכל. הוא בוודאי לא גיבור, והוא בוודאי לא צריך לקבל גיבוי אוטומטי מצה"ל או מהעם.

מבחינה זו אני גם מזדהה עם דברי הרמטכ"ל (למרות שאני מאוד כועס שהם נאמרו לפני פרסום גזר הדין): אזריה אינו ילד ובוודאי לא הילד של כולנו, הוא חייל (ומתברר שדווקא חייל טוב! ) שטעה. ישראל נותנת לחייליה "רשיון להרוג" בתנאים מגבילים ומחמירים במיוחד ואזריה הפר את התנאים הללו והרג באופן אחר. על כך הוא צריך לשלם את המחיר. זה הכל.

עונש מוות למחבלים

בלי קשר, אני מאמין גדול בעונש מוות למחבלים, בעיני הם (ואפילו סייעניהם) הם כולם בני מוות, והמצב הקיים בו הם שורצים בבתי הכלא ומתפנקים או משתחררים בעסקות שבויים משפילות הוא בלתי נסבל, אני גם סבור שצריך לשנות את הוראות הפתיחה באש, ולהעניק לממשלת ישראל שיניים חזקות יותר לטובת הרתעת ואכיפת החוק והסדר בכלל ובפרט בהקשר לאנטי טרור. אבל כל זה צריך להתבצע במימד החברתי/חוקתי.

זאת המלחמה האמיתית שבה עלינו להילחם, לשנות את השיח הישראלי הכללי עד שתתקבל בסופו של דבר חקיקה הוגנת וצודקת יותר. בינתים עד שהשינוי המיוחל יתרחש אסור לשפוט את המציאות על פי מה שהיינו רוצים שתהיה החקיקה (הסכנה במצב בו כל חייל יעשה דין לעצמו ויהווה יחד עם נשקו האישי שופט ומבצע בשטח היא ברורה ומיידית לכולם, נכון?)

גם היום, צריך להמשיך ולפעול למען שינוי החקיקה ויצירת עונש מוות לטרוריסטים כמו בכל יום. מבלי קשר לעובדה שבינתיים יש חוק ועליו צריך לשמור.

==

יאיר אנסבכר הוא מרצה, סופר ואיש חינוך.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו