ולפעמים עץ אשוח הוא רק עץ אשוח/ תגובה לרב ד"ר דוקוב
אכן, חרף יופיים החינני של עצי אשוח מקושטים והרעננות שנודפת מהם איני נהנה לראות עצים כאלו והם אינם חלק מתרבותי, אך אני חושב שאין להתנגד להצבת עצים כאלו במקומות ציבוריים שבין באיהם יש אנשים שעץ האשוח הוא חלק מתרבותם
הציבו עץ אשוח בטכניון, הרב ד"ר אלעד דוקוב, רב המקום, הביע את חששותיו ותהום הארץ.
לפטר, להדיח, לחקור… ולכן על אף שאני חולק על דעתו, כפי שאבאר להלן. אני רוצה תחילה לחזק את ידיו של הרב שאמר את דעתו ללא מורא, כפי שנדרש מכל יהודי מאמין ובמיוחד מאנשים הנמצאים בעמדת השפעה והנהגה.
ועתה, נסיר מעל שולחן הדיונים את הטענה שמדובר באיסור של עבודה זרה.
אמת, בעבר נהוג היה לעבוד עצים ("אשרות") ויש הטוענים שעץ האשוח הוא שריד לדפוס עבודת אלילים כזה, שעבר מהפגאניזם לנצרות. ככה אפילו כתוב בוויקיפדיה. אלא שהדבר טעון בירור. האם כשאדם מערבי מציב עץ אשוח בביתו הוא עושה זאת ממניעים דתיים בכלל?
על אף שהייתי חמש שנים בשליחות באורוגוואי (במסגרת אותה תכנית שבה יצא הרב דוקוב למדריד. אגב, נפגשנו כמה פעמים והוא אף התארח אצלנו בקהילה פעם), לא סמכתי על ההיכרות שלי עם העולם הנוצרי, ופניתי לד"ר לנצרות שאני מכיר, אביתר מרינברג, חבר סגל במחלקה ללימודי דתות באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל ומחבר הספר "קתוליות עכשיו: מבוא להבנת הכנסייה הקתולית בת ימינו" (הוצאת כרמל) העוסק בכנסייה הקתולית העכשווית ומאפשר היכרות עם עיקרי האמונה הקתולית, תפקיד הכנסייה, והאתגרים שמולם היא ניצבת בעידן המודרני.
שאלתי אותו מה מקומו של עץ האשוח בעולמו של האדם המערבי בימינו, ומה מניע את המערבי החילוני הממוצע, להציב עץ אשוח בסלון ביתו או בלובי המשותף של הבניין? והמערבי הדתי, מה הוא חושב? – ותשובתו הייתה חדה וברורה: "שניהם חושבים שזה מנהג של חורף, כשקר ואפור בחוץ, ושזה זיכרון כיף מהילדות לקום בבוקר ולמצוא מתנות מתחת לזה, ואם יש להם ילדים אז הם מתרגשים מההתרגשות שתהיה לילדיהם, ואם אין להם ילדים אז הם נהנים להיזכר בחוויה, ולשבת ולשתות משהו חם ליד זה, עם אורות ונרות, ולאכול עוגיות של התקופה, ולהרגיש טוב וחמים ונעים וחזרה לתמימות של הילדות… זה אקט שהוא מלא ברגשות דתיים בדיוק כמו שמלאים בה אכילת אוזן המן או סופגנייה, רק עם פחות קלוריות".
אקט תרבותי ולא מעשה דתי
זהו. הצבת העץ היא אקט תרבותי-בידורי ולא מעשה דתי. לא עבודה זרה ולא פגאניות. סתם נוסטלגיה חמימה ודביקה (כמעט כמו ספינג' מטוגן בדבש).. מניסיוני כרב באורוגוואי אני יודע שזה אכן כך. על אף שמדובר במדינה חילונית מאוד, אולי החילונית ביותר בכל דרום אמריקה, עדיין כל מרכזי הקניות מקושטים בעצי אשוח ושאר סממני חג לקראת סוף השנה האזרחית – בדיוק מהטעמים שהזכיר הד"ר: קרי, הרצון ליצור אווירה חגיגית והצורך האנושי הטבעי בציונם של ימים מיוחדים. איש לא מעלה על דעתו לעבוד את עץ האשוח – ולכן הוא אינו יכול להיות מוגדר כעבודה זרה (ראו: רמב"ם, הלכות ע"ז ב, א; וכן: שו"ע יו"ד קמב, יד);
יותר מכך: גם הנוצרי המאמין, שנתפס כעובד עבודה זרה אצל חלק מחכמי ישראל, גם הוא אינו מציב את העץ מטעמים דתיים. וכך, גם אם בעבר היה זה מנהג של עבודה זרה, "כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים" עד שאפילו במנהג או תאריך שהיה קשור לעבודה זרה – אין חוששים (שו"ע יו"ד קמח, יב). גם "חוקות הגויים" אין פה, שהרי יש טעם והיגיון מאחורי הצבת העץ המקושט – המסמל את ההתחדשות הצפויה, ומוצב בדיוק באמצע החורף, כאשר קר וקפוא והכול קמל (וראו רמ"א יו"ד קעח).
כעת, אחרי שנוכחנו לדעת שאין כל איסור הלכתי בעץ האשוח עצמו, והוויכוח בעד ונגד הצבת עצים כאלו במקומות ציבוריים הוא ויכוח תרבותי בלבד, נשאלת השאלה האם נכון לאפשר במדינת היהודים פרהסיה שאינה יהודית. התשובה לא פשוטה. מכל מקום, ננקוט כלל זה בידכם – נעשה לגוי השוכן בקרבנו מה שהיינו רוצים שיעשו ליהודי השוכן בקרבם. האם היינו רוצים שיאסרו על הצבת חנוכיות בקמפוסים מעורבים בארצות הברית של אמריקה? האם היינו רוצים שיאסרו על ההדלקות הפומביות של חב"ד שנערכות בכל קצוות תבל? האם היינו מבינים מדינה שהייתה גוזרת איסור על המילה או על קביעת מזוזה בפתחי הבתים הפונים למרחב הציבורי? איסור על לבוש דתי, כיפה או ציצית? – ברור שלא.
מותר לתת דמי חנוכה לכמרים
וכאן יפים דברי הרמ"א שקבע שמותר אפילו לתת מענקים כספיים לכמרים סמוך ליום חגם, שכן אם לא יעשה כן, "אית בזה משום איבה, אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה" (יו"ד קמח, יב). אכן, דבריו נאמרו בשעה שקרן ישראל הייתה למטה, ולא היה מנוס מלשחק את המשחק, ואילו היום אנו נהנים מריבונות בארצנו – ולכאורה, "בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו" (רמב"ם שם י, ט) – אלא שכפי שהראיתי, אין עץ האשוח עבודה זרה כלל.
לסיכום הדבר, הוויכוח אינו דתי-הלכתי, אלא תרבותי-השקפתי. אכן, חרף יופיים החינני של עצי אשוח מקושטים והרעננות שנודפת מהם איני נהנה לראות עצים כאלו והם אינם חלק מתרבותי, אך אני חושב שאין להתנגד להצבת עצים כאלו במקומות ציבוריים שבין באיהם יש אנשים שעץ האשוח הוא חלק מתרבותם (יוצאי ברית המועצות לשעבר, למשל).
חגים שמחים לכולנו!
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו