שוב ההנהגה שלנו תקריב ישוב בשביל אחדות מזוייפת?
יש דרך אחת לעצור את הטרוף הבג"צי, והיא פשוטה מאוד. על הממשלה להתעלם מפסיקתו. לדבר הזה יש כמובן מחיר, יתכן שנכנס לתקופה סוערת, למעין "הפיכה" אבל בסופה של התקופה תהיה לנו מדינה טובה יותר. מקרה עמונה הוא הזדמנות מצויינת לזה
אם לא יתרחש נס, עמונה תיהרס. כן, תיהרס, תימחק, תושמד ותימחה מעל פני האדמה. מנגד, חוק ההסדרה עדיין לא נחקק. עד עכשיו הוא עבר רק קריאה ראשונה. איש לא ערב שאחרי שהדחיפות שנוצרה בגלל עמונה פגה, לא יקבר חוק זה בוועדה למאה השנים הקרובות או ישונה בצורה שתעקר אותו לחלוטין מתוכנו.
גם אם יעבור החוק הזה את מרוץ המכשולים הפוליטיים ויאושר בקריאה שניה ושלישית, איש אינו מבטיח שבג"ץ לא יפסול אותו, כפי שחוזה היועץ המשפטי לממשלה. אז בתכל'ס, חוק הסדרה אין לנו, אבל עמונה תיהרס.
בכפר מימון ערב ההתנתקות הייתי מספר שעות בודדות בלבד, אשתי הייתה בסוף חודש תשיעי וחששנו ללדת בכפר מימון, לכן הצטרפנו לעשרות האלפים יומיים אחרי שהתחילה ההפגנה. אני זוכר עד היום את התנועה האדירה של אלפי כלי רכב שנעו בשבילי העפר ובשדות הפתוחים של צפון מערב הנגב. אלפי כלי רכב שעקפו את מחסומי המשטרה ונסעו בדרכים לא דרכים בשביל להגיע לכפר מימון. עם ישראל במיטבו הגיע לכפר מימון בשביל לעצור את אסון ההתנתקות.
גורל גוש קטיף הוכרע בכפר מימון, ההנהגה שויתרה מראש על גוש קטיף, הוליכה את הציבור שולל ויצרה אחיזת עיינים של מאבק. כל האנרגיות של מיטב עם ישראל, הוצאו לריק בצעדות עקרות בתוך כפר מימון. בכפר מימון יכולנו לעצור את ההתנתקות, שום כוח משטרתי, שום ניסו שחם לא היה יכול לעצור אותנו.
אני לא חושב שההנהגה שלנו בגדה בנו בכפר מימון, זה היה פשוט גדול עליה. תוכנית ההתנתקות היתה מיזם הדגל של ממשלת ישראל באותם ימים, פרויקט אדיר בו הושקעו כל האנרגיות של המדינה. לעצירה של מהלך כזה באמצעות כוחו הישיר של העם יש מחיר. שום ממשלה לא יכולה לתפקד אחרי שהעם מונע ממנה לשלוט, ודאי כאשר מדובר במהלך עיקרי שהיא מבצעת. לפעולה כזאת יש שם; קוראים לה "הפיכה". אבל הפיכה מחייבת גם לקיחת אחריות, דבר שההנהגה שלנו לא העיזה לעשות. העדפנו לשמור על שלמות ממשלת שרון ולוותר על גוש קטיף. בגלל שפחדנו לקחת אחריות על העם והמדינה.
ב-25 השנה האחרונות בג"ץ חרג מסמכותו והפך את עצמו למחוקק חוקה ולשליט בפועל. איש לא הסמיך אותו לזה, הוא פשוט לקח את הסמכויות לעצמו. כפי שאמר אהרון ברק נשיאו הבלתי מעורער: "ניתן לבנות חוקה לישראל באמצעות מספר פסקי דין של בית המשפט העליון", ובכך לפסול חוקים שחוקקה הכנסת שנוגדים את החוקה שיצר אהרון ברק.
כאחד שעתר לבג"ץ, חשיבותו של הכלי הזה ברורה לי, אינני רוצה לחיות במדינה שהפקידים והפוליטיקאים הם הסמכות העליונה והיחידה. מנגד אינני רוצה לחיות במדינה בה האג'נדה ותפיסת העולם של השופטים קובעים את דרכה. שופטים אמורים לפסוק לפי החוק, כל חוק ורק על פי חוק. לבג"ץ יש תפקיד חשוב, חריגה מסמכותו פוגעת בכולנו.
אי אפשר לעצור את הבג"ץ שנטל לעצמו את החרות לפסול חוקים של הכנסת באמצעות חקיקה, כבר אמר הנביא: "חינם נמכרתם לא בכסף תגאלו".
יש דרך אחת לעצור את הטרוף הבג"צי, והיא פשוטה מאוד. על הממשלה להתעלם מפסיקתו. לדבר הזה יש כמובן מחיר, יתכן שנכנס לתקופה סוערת, למעין "הפיכה" אבל בסופה של התקופה תהיה לנו מדינה טובה יותר.
מקרה עמונה הוא הזדמנות מצויינת לזה. האם תשכיל ההנהגה שלנו לקחת הפעם את האחריות, ולהצעיד אותו למקום טוב יותר? או שגם הפעם, כמו בכפר מימון, יפחדו לקחת את האחריות, ויקריבו את עמונה על מזבח האחדות המזויפת?
=======
בן 41 נשוי ללימור ואב לשמונה ילדים, קצין במילואים, ממיסדי נגוהות בהר חברון עולה להר הבית מזה 25 שנה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו