ב-8 במרץ 1857 החליטו מאות פועלות במפעלי הטקסטיל בניו-יורק שנמאס להן משעות העבודה הארוכות, מהשכר הנמוך ומתנאי העבודה הבלתי אנושיים, שהורעו עוד יותר עקב הכנסת מיכון למקומות עבודתן, ופתחו בשביתה. ההפגנה פוזרה בכוח על ידי המשטרה אולם הרושם שהותירו אותן נשים אמיצות היה כה עז ומפתיע, עד שהוחלט למסד את התאריך ולציין אותו מאז בעולם כולו.

מהו אופיו של היום? יום חג לציון הישגי התנועה הפמיניסטית לגווניה או יום של מחאה כנגד אפליה ופגיעה בנשים? יום חג לנשים בלבד? ומה משמעות היום הזה עבור גברים?

אופיו של היום חגיגי, במקומות עבודה רבים נשים מסיימות לעבוד מוקדם, זכר למצעד 15000 הנשים בניו יורק בראשית המאה שנאבקו לקיצור יום העבודה, לשכר טוב יותר ולזכות להשתתף בבחירות. זהו יום שמזמין אותנו להתבונן בשמחה על השינוי הדרמטי במעמדן של נשים ב – 150 השנים האחרונות.

ב-1920 נשים בארה"ב קבלו את זכות הבחירה, התנועה הפמיניסטית פועלת בעולם כבר יובל שנים לקידום זכויותיהן של נשים לא רק כבוחרות אלא בכל תחומי החיים. המהפכה הנשית במיגזר הדתי צעירה הרבה יותר, המדרשות הראשונות מציינות כחצי יובל נשים, קולך פועלת מזה 12 שנים כתנועה שלקחה על עצמה להשמיע את הקול הנשי הקורא לקידום ערכים שוויוניים במסגרת העולם הדתי-הלכתי.

קולך כמייצגת את הפמיניזם הדתי העכשווי יכולה להתבונן על שנות הפעילות בסיפוק. בשנים האחרונות נשים דתיות פורצות דרך שינו באופן מהותי את מקומן בקהילה והפכו שותפות שוות ערך לגברים ברבים ממישורי החיים- לימוד תורה, טוענות רבניות, שותפות בטקסי חיים ובבתי הכנסת, הובלת שינויים בחקיקה, שינוי דרמטי במודעות לבעיית אלימות והטרדה מינית, תוכניות העצמה ויזמות לנערות ונשים, פעילויות לקידום בריאותן ורווחתן של נשים ועוד ועוד.

אבל אנו מתמודדות היום עם שתי בעיות מרכזיות:
כתגובה לעולם פוסט מודרני, מנוכר, מיניות מוחצנת ומוקצנת העולם החרדי והחרד"לי מקצין את עמדותיו ואת מלחמתו במודרנה,החמרות בכל הקשור לקודים של "לבוש צנוע" והפרדה בין המינים, קווי מהדרין, הפרדת רחובות, הפרדת מרפאות ועוד ועוד

השניה נוגעת להעדרותן נשים מאיוש מוקדי הכח.
הן במיגזר הדתי והן בחברה הישראלית אנו רחוקות מאד מאיוש מוקדי הכח בחברה באופן שוויוני או קרוב לכך- מספיק שנתבונן בתמונות אקרעיות מהמדיה- ישיבת ממשלה, ישיבת ועדת טירקל, רשימת מרצים אקרעית בימי עיון, הנהלות תנועות הנוער הדתיות, פורום מנהלים של מוסדות חינוך לבנות ועוד ועוד.

למרות התמורות הרבות במודעות ובפרקטיקה במקומן של נשים בחברה התהליך אינו בא לידי ביטוי בתוך מוסדות ההנהגה של החברה הדתית הקובעים למעשה את פניה של היהדות ואת אורח חייה של החברה היהודית,ההנהגה הדתית העכשווית לא מחוייבת לערכים ההומניסטים של זמננו ולא כוללת בתוכה נשים.

מנהיגים רוחניים שנותנים רוח גבית לנשיא שפשע באונס מכתימים את כל המנהיגות הרוחנית וזועקים את הצורך בגיבוש מנהיגות רוחנית אחרת.
כריסטינה נורת'רופ מתייחסת לצורך בשינוי חברתי מיגדרי ואומרת:"למרבה הצער המילה פטריארכיה מתלווה להאשמת גברים אבל אשמה היא אחת מהתנהגויות המפתח המביאות לכך שאנשים נתקעים במערכות המזיקות להם.
לא נשים לא גברים ולא החברה כשלם יכולים לנוע הלאה ולהרפא כל עוד מין אחד מאשים את המין השני. עלינו להחליט לנוע הלאה ולהשאיר את האשמה מאחורינו.."

יום האשה הוא הזדמנות לכולנו, נשים וגברים להשתחרר מנטל האשמה ולהתקדם צעדים נוספים בקידום ערכים של שוויון וצדק. זו הזדמנות לנו הנשים לברך ולהודות "ברוך שעשני אישה" והזדמנות לכל גבר באשר הוא להודות לאשה שילדה וגידלה אותו, לאישה שעמה הוא חולק את חייו ולאחל לבנותיו שתגדלנה להיות נשים עצמאיות הזוכות ליחס מכבד וצודק באשר הן.

אילת וידר כהן היא יו"ר הועד המנהל של קולך