המאבק על עמונה. יוזם חוק ההסדרה, ח"כ בצלאל סמוטריץ מהבית היהודי אומר בבוקר שאחרי ההסכם בין בנט לנתניהו, כי מדובר ביום משמח ברמה הלאומית, שיש בו קושי גדול בגלל הטרגדיה האישית של תושבי עמונה.

בשיחה עם סרוגים אומר סמוטריץ' "חוק ההסדרה הוא הישג מטורף לימין. הוא משנה לגמרי את המציאות של הישובים ביו"ש. בפעם הראשונה המדינה לוקחת אחריות על ההתיישבות ולא תתן עוד לפקידים לנהל ולקבוע את מהלך החיים מעבר לקו הירוק. בנוסף, אנחנו לראשונה מציבים עמדה מדינית שנקבעה בכנסת, לפיה הולכים להסדרה ולא להריסת בתים, וזה משהו חשוב לפעמים הבאות שיהיו עתירות בבג"צ".

ומה עם עמונה? הורדתם את הסעיף בחוק, והיא תפונה. אז איפה ההישג?

חשוב להגיד, קודם כל שעמונה נשארת על ההר. היא לא מפונה למקום אחר אלא נשארת פחות או יותר באותו מקום. מנדלבליט עכשיו צריך לגם לאשר את 'נכסי נפקדים' לתקופה ארוכה יותר, ככה שבעוד חצי שנה יהיה שם ישוב כמו שישוב צריך להראות ולא מעברה או מחנה פליטים, כמו שלמשל עשו בעבר במגרון, שהם עדיין לא קיבלו את ישוב הקבע.

אבל הסעיף שדרשתם והתעקשתם בסוף יוצא מחוק ההסדרה? זה לא התקפלות, רק שלשום הודעתם שאין ממשלה בלי עמונה, ועכשיו אתם בממשלה בלי הסעיף הזה.

אני מבין את המצב של תושבי עמונה, אני איתם. זו טרגדיה קשה, אבל אני מזכיר שאם היינו באים לפני שלושה חודשים ואומרים הנה ההסכם, חוק הסדרה לכל יו"ש עם פיצוי הולם גם בעמונה, כולל הסדרה של הישוב שיישאר באותו מקום כישוב, הם היו מודים לנו מאוד. במהלך המשא ומתן פיתחנו ציפיות, כנראה מוגזמות מדי לכולם, השגנו 100% מהדרישות שלנו ולא 200% ועכשיו כועסים עלינו ואומרים שנכשלנו והתקפלנו, וזה לא נכון. השגנו את רוב מה שדרשנו, וככה זה במשא ומתן.

אני רוצה להגיד עוד מילה לתושבי עמונה, מדובר באנשים גיבורים, שהנחישות שלהם נתנה לנו את הגב הפוליטי לעמוד על שלנו במשא ומתן הזה שהיה קשה מאוד. הוא נראה בהתחלה לא אפשרי, והנה השגנו כמעט את כל מה שרצינו. בני בגין וכחלון שמו מוקשים ומכשולים בכלל לא ברורים, ביחוד כשכחלון תמך באותו חוק בדיוק לפני 4 שנים במגרון. אני יודע שברמה האישית מדובר בטרגדיה אישית ל-48 משפחות, אבל אני מבטיח לדאוג להן לאורך כל הדרך, אנחנו נוודא שלא מפקירים אותם כמו את תושבי מגרון.

אז איך אתה רואה את ההסכם הזה?

זה יום שמחה להתיישבות, אבל עם כאב על המחיר שתושבי עמונה יצטרכו לשלם. אני יודע שהם כועסים שהם רואים את העולם שלהם חרב, אבל שיסתכלו איפה היינו לפני שלושה חודשים ואיפה אנחנו עכשיו.