אירועי חוות גלעד – תחילת הסוף של ממשלת הליכוד?

עמונה היתה תחילת הסוף של אולמרט. אם נתניהו ייתן לאותם כוחות אפלים להמשיך ולהוביל את הקו עמונה-חוות גלעדשבא לידי ביטוי השבוע בחוות גלעד – יקיץ הקץ גם על ממשלתו.

כזכור, החליט אולמרט כי אם שרון גירש את יהודי קטיף ובתמורה ביסס את מעמדו הפוליטי, גם הוא רוצה לעשות זאת. ואם שרון פעל בנחישות הרי שהוא – אולמרט – יגדיל לעשות ויפעל באכזריות. אלא שאולמרט לא קרא נכון את המפה. הציבור לא היה מסוגל לעכל עוד מראות שכאלה וניתן לראות בבהירות כיצד החל מאותו רגע, הפופולאריות של אולמרט נסוגה עד אל מתחת לקו האפס.

נתניהו אינו נוכל מסוגו של אולמרט. כפי שהסביר בישיבת סיעת הליכוד מופעל עליו לחץ בינלאומי שככול הנראה הוא פשוט נכנע לו. את אופי הכניעה כבר הותיר נתניהו בידי אחרים. סביר להניח שפשוט נוח היה לו לאפשר לאהוד ברק ולחבורת פקידי השמאל שי ניצן, מייק בלאס ודומיהם, לפתוח במלחמה נגד חלוצי הגבעות מיישבי ארץ ישראל ובוניה ולנסות לייצר כללים חדשים באופן הטיפול בהם.

כך או אחרת – בין אם ידע ובין אם לאו – נתניהו אינו יכול לברוח מאחריותו הכוללת למעשה התועבה הזה ואם לא תהיה התנערות מוחלטת וברורה מהשימוש בנשק מול המתיישבים, סופו יהיה כסופו של אולמרט.

למה זה קורה לציונות הדתית
בכתביו המונומנטאליים של שבתי בן דב (שנערכו על ידי יהודה עציון) מגיע שב"ד (סוף כרך ב' עמ' 604) בדחילו וברחימו אל ביקורת שיטת הרב קוק זצ"ל.

…"להבדיל אלף אלפי הבדלות (מביקורות קודמות – מ.פ.)" – מקדים שב"ד – "צריך אני להציע עמדה מנוגדת גם לשיטת הרב קוק… ביקורתה קשה עלי מכמה סיבות. ראשית, כל משפט שיצא מתחת ידו של הרב נכתב בטהרה וקדושה, ומתפלל אני שלא אמצא פוגם במקום שכוונתי להועיל. שנית, אנוכי עצמי שואב ממנו חופני רעיונות להבנת אמתה ושלמותה של תורת ישראל, ובלעדי אחדים מהם אף לא היה מתאפשר מאמר זה…שלישית, חדר הרב לעומק התחייה העברית וחזה בה דברים שלא חזה איש מלבדו…."

כך מוסיף ומקדים שב"ד והולך על בהונותיו קודם שהוא מבקר את הרב – אולם בסופו של דבר ביקורתו חשובה מאוד לענייננו משום שלעניות דעתי היא זו שמסבירה את כפר מיימון, את חוות גלעד ואת מה שביניהם.

"העובדה הראשונה היא כי אף על פי שחזה הרב קוק את המהלך הדיאלקטי של הגאולה, וידע וידע כי עתידה היא להתחולל על ידי התפרדות היסוד הדינאמי (יסוד "אבא") מן הסטאטיקה של המסורת (יסוד "אמא עילאה") והתחברותם החוזרת על בסיס משיחי מחודש – הרי הוא עצמו נשאר נתון לחלוטין ביסוד "אמא עילאה". אכן, הוא קרא לתמוך ביסוד הדינאמי, היה נכון לפשרות מרחיקות לכת עמו ואף סייע עמו בפועל, אבל בכל אלה הוא לא נעשה אחד עם היסוד הדינאמי, יוזם הגאולה, כי אם נשאר עומד כנגדו, בזהותו הנפרדת, מופעל על פי יוזמתו וכוון מהלכו של הלה."

……"במילים אחרות פירושו של דבר הוא, שעם היותו חוזה את כל המהלך מתחילה עד הסוף,אמנם נשאר הרב קוק רק חוזה וצופה, הוא הוסיף פשוט לקיים את הוויית הציפייה הגלותית הישנה, כדי שתהא נכונה לתרום את חלקה למיזוג-השלמות, לכשייווצר אי פעם בעתיד…"

מי שנמצא בעמדת הצופה, אינו יכול לצאת מגדרות כפר מימון וכשהוא בוחר לצאת מהן אל התנתקות משלו – במקום להיעשות "אחד עם היסוד הדינאמי יוזם הגאולה" – הוא פותח פתח לאבדן לגיטימציה ציבורית – למרות האהבה הבסיסית שהציבור רוחש לעניינו.

הבריחה מאחריות
מעשה הנבלה בחוות גלעד מוצא את מנהיגות יהודית עם גיבורי הגבעות. האנרגיות שפרצו בהפגנות שבאו אחריו – הן אנרגיות חיוביות במהותם. מי שצריך לתת את הדין, ייתן אותו בסופו של דבר ואנו נפעל בכל דרך בכדי לקדם זאת. אולם חשוב להבין שאי אפשר לברוח מאחריות. אי אפשר לברוח מאחריותנו להנהגת ישראל, לא אל הגישה ה"ממלכתית" – זו העונה 'אמן' אחר כל מעשה נבלה של המשטר, ולא אל הגישה המתבדלת בהרי שומרון. על אף שהגישה השנייה מעוררת הרבה יותר כבוד מסיבות מובנות, שתי הגישות בורחות מהאחריות להנהיג את עם ישראל אל עבר ייעודו ונשארות בעמדת "הצופה".

אנו נמצאים בעידן המהפכות. הרוח המהפכנית הנושבת במזה"ת לא תדלג על ישראל. איננו יודעים מתי זה יקרה ובאיזה סגנון. אך הרעב למשמעות יגבר בסופו של דבר ומשיגיע הרגע בו תחזור הריבונות לידיו של העם – אפילו שלטון פקידי השמאל במשרד המשפטים, לא יוכל לעמוד מול רצונו במהפך אמיתי. מי שיקבל אז את ההנהגה לידיו הם אלו שיכינו עצמם עכשיו לקראת הרגע הזה.

את כל מעשיה של מנהיגות יהודית היום, צריך להבין מתוך האספקלריה הזו.