האתרוג הענק של רבי עקיבא

האתרוג הענק של רבי עקיבא
  (צילום: Nati Shohat/Flash90)

מסופר בגמרא סוכה (לו ב): "מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו"! יש לשאול למה רבי עקיבא הביא אתרוג כל כך גדול לבית הכנסת?

הגמרא מביאה מעשה זה בתוך דיון על השיעור המירבי של אתרוג. במשנה יש מחלוקת. רבי יהודה אומר שהשיעור הגדול ביותר הוא שיחזיק שני אתרוגים בידו האחת. טעמו הוא שיוכל בשעת הצורך לאחוז ביד אחת את הלולב והאתרוג, שהואיל ומצוות לולב בימין ואתרוג בשמאל, אם נותנים לו לפעמים את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל, הרי הוא צריך להחליפם מיד ליד ולאחוז בינתיים את הלולב והאתרוג ביד אחת, ואם האתרוג יהיה גדול מדי עלול הוא ליפול ולהיפסל. רבי יוסי אומר שאין לאתרוג שיעור למעלה, ואפילו אתרוג גדול מאוד שצריך להחזיקו בשתי ידיו, כשר הוא. בגמרא, רבי יוסי מביא את המעשה באתרוגו של רבי עקיבא אינו להוכיח שיטתו, ורבי יהודה אומר שאתרוגו שלרבי עקיבא אינו נחשב כהדר. מכל מקום הלכה כרבי יוסי (שו"ע או"ח תרמח כב. מ"ב ס"ק סז).

אפשר לתרץ שרבי עקיבא נהג כמנהג שכל אחד מראה אתרוגו בחג הסוכות. עיין בשו"ת משנה שכיר (ב לו), שהג"ר ישכר שלמה טייכטל מחפש מקור למנהג זה כי מה התועלת מזה ואולי יש בו גם משום יוהרה שכל אחד מראה כמה פזרן הוא בדבר מצוה. והג"ר יצחק אהרן גולדברגר, אב"ד של חסידי פאפא בברוקלין, ניו יורק, מביא בשם ס' נחלי בינה (ליקוט בעניני ד' מינים) בשם ס' לחם שמנה (פרשת במדבר): אמר אבי מורי הרה"ק מהר"ר אשר ישעיה מראפשיץ, שמדרך העולם שכל אחד מתפאר שהאתרוג שלו נאה משלך וכו', ואמר אבי שלא זהו הדרך, כי מי שאוהב את הקב"ה באמת, מה נפ"מ אם הוא בעצמו עושה רצונו יתברך או חבירו, כיון שיש להקב"ה נחת רוח, מה נפ"מ אם מזה או מזה, אלא האדם שמתפאר כנ"ל זהו ההתפארות שבאה מסטרא אחרא, כי אינו משבח אלא את עצמו, לומר אני זהיר במצות וכו', וצריך לראות שכשיעסוק חבירו בתורה ובמצות ישמח כמו שעושה הוא, כיון שיש נחת רוח להבורא יתרבך שמו.

אלא מובא בשו"ת עטרת שלמה (או"ח סי' ט) שממליץ טוב במה שרואים שבני אדם כל אחד מתפאר ומראה האתרוג והלולב לחבירו, שהוא כמ"ש ביומא (ע, א) שמביא ס"ת מביתו להראות חזותו לרבים, ועיין רש"י שם, והיא כדי שילדמו אחרים ממנו לקיים המצוה באופן הנאה וההידור, או כוונתו שהוא משבח ומודה להשי"ת שזכה לאתרוג נאה זה. וכן בשו"ת משנה שכיר הנ"ל אבל הוא מפקפק בזה.
ומסיק הג"ר גולדברגר, שיש לומר שאם כוונתו היא באמת להראות את האתרוג המהודר שלו כדי שילמדו אחרים ממנו להדר במצות, באמת טוב וישר עביד. אבל להראות את אתרוגו להתגאות בזה, זהו אסור (פירוש 'אז יאמרו' על פרקי אבות עמ' צב). יתכן שמסיבה זו רבי עקיבא רצה רבי רצה להראות את האתרוגו המהודר הגדול שלו.

אגב, התימנים נוהגים להשתמש באתרוגים גדולים מאד. יש כאן ראיה לשיטתם. ועוד ראיה מהמסופר בגמרא על צדוקי שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח (סוכה מח ב), על ידי האתרוגים (ראשונים דלא כרש"י). אם כן, היו אתרוגים כבדים.

ויש לתת טעם אחר למעשה האתרוג הגדול של רבי עקיבא על פי דרוש. כתוב בגמרא סנהדרין (צח א): "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". רש"י: "'מגולה מזה' – כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר".

לכן באופן פשוט, ריבוי פירות בארץ ישראל הוא סימן מובהק של הגאולה. אבל המהרש"א שם נותן עוד פירוש על פי הגמרא בשבת (ל ב): "יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר (חזקאל יז כג) 'ונשא ענף ועשה פרי', מה ענף בכל יום – אף פרי בכל יום". על כן צריך נס גמור ושינוי הטבע, ומסביר שגם הפירות יהיו משונים כפירות שהביאו המרגלים.

על פי דברי המהרש"א, הרבי מסטמאר סובר שפירות ארץ ישראל שהם סימן הגאולה הינם כאשר האילנות מוציאים פירות בכל יום והפירות צריכים להיות משונים כמו שהביאו המרגלים (ויואל משה, מאמר שלוש שבועות סי' סו-סז).

אבל יש להשיב לדברי הרבי מסאטמר: א. זה הפירוש השני בהמהרש"א. הפירוש הראשון הוא שריבוי פירות זה סימן הגאולה. ב. כתב הגרמ"מ כשר ב'התקופה הגדולה' (עמ' 47 בהערה): "דבריו הם נגד פשטות דברי חז"ל ופי' הראשונים ואחרונים וביחוד הגר"א (בספר קול התור פרק א, ב, ו), ולכן אין צורך כלל להשיב על דבריו" (ועיין רשימה ארוכה של ראשונים ואחרונים בקונטרסנו שלא יעלו בחומה עמ' 101-98 בסוף הלכות משיח לרמב"ם). ג. ויש להזכיר מה שמובא ב'גדול שימושה' (עמ' כט): לשאלה, מה נאמר למפקפקים מתוך הציבור החרדי על תחילת גאולתנו, ענה רבנו הרב צבי יהודה: "אנחנו לא קראים! אנחנו יהודים של גמרא, ושם (סנהדרין צח א) מדובר על הקץ המגולה, שאם ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה לעם ישראל שקרבו לבא, אז אין לך קץ מגולה מזה. ואלו דברים מפורשים".

כידוע, רבי עקיבא תמך בבר כוכבא וראה בו משיח. יתכן שרבי עקיבא גם אמר שריבוי הפירות בארץ גם סימן של ביאת המשיח. אולי גם בזמנו היו אלו עם 'שיטתו של הרבי מסטמאר' שאין ריבוי הפירות מספיק אלא צריך פירות גדולים. על כן, רבי עקיבא הביא את האתרוג הענק להוכיח שאפילו לדעה זו הגיעה הגאולה!

ואכן היום יש לא רק ריבוי פירות בארץ ישראל אלא גם פירות גדולים. סיפר הג"ר מרדכי אליהו: "פעם הייתי בחו"ל בשבת והגישו בסעודה שלישית זיתים גדולים ומשובחים, כל זית כמו אגוז. אמרו לנו המארחים: מה זה שאומרים על ארץ ישראל 'זית שמן ודבש'? הנה, באמריקה הזיתים יותר משובחים מזיתי ארץ ישראל, בוודאי אין בארץ ישראל זיתים כאלו טובים. אמרתי לעצמי, כיון שהם הוציאו לעז על ארץ ישראל, אני לא אטעם מהזיתים הללו. בכל זאת, גודלם של הזיתים סיקרן אותי, והנה ראיתי שכתוב על הקופסא בקטן מאחור שהם מיוצרים בארץ ישראל בקבוצת יבנה. אמרתי להם: זה השפע של ארץ ישראל. אתם מתפעלים מהפירות של ארץ ישראל, ואתם טוענים שזה גידולי אמריקה? כמובן שאחר כך אכלתי מהם, שבהם נתגלה שבחה של הארץ" (אביהם של ישראל ח"ג עמ' 113).

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע