שיחה בע"ה על חד מיניים ומצעדם בירושלים

ראשי פרקים

  1. אני מכיר היטב את הרב יגאל לוינשטיין נר"ו (להלן הרי"ל). מדובר על מחנך גדול מהחיים על אדם שעשה רבות בצבא עד לדרגתו כסמח"ט שריון ואדם שבמסגרת פעולות השילוב הראוי דאג רבות לצניעות בצה"ל. אין הצדקה להתנפלות הגורפת עליו.
  2. ניתן לומר דברים חמים רבים על האכפתיות שלו ונכונותו לשלם את מחיר האכפתיות הזאת. מצוות תוכחה נזכרה בפוסקים גם כלפי עצמנו. שהרי מי שאינו מוכיח נתפס בעוון. הסיבה לכך – יחד עם לימודי הזכות הרבים והשתיקה עלולה לחלחל בו לאט לאט הלגיטימיות של החטא. כמו 'כל המרחם על אכזרים' וכו'.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נד עמוד ב

כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו. אמר רב פפא: והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא. כי הא דאמר רבי חנינא: מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, אם שרים חטאו – זקנים מה חטאו? אלא, אימא: על זקנים שלא מיחו בשרים.

  1. במשך שנים הייתה שתיקה על מצעדי הגאווה כי לא רצינו לריב, כי רצינו לשוב הביתה בשלום. הם ניצלו זאת, ותפסו כל חלקה טובה. שתקנו על תל אביב והמצעדים הגיעו לירושלים. לא בגלל שהיא הייתה עירם אלא כדי להכאיב, כדי לפגוע, וזה היה עוד לפני הרצח..
  2. למרות זאת אני סבור שידידי הטוב הרי"ל טעה במעשהו האחרון. לא על כל טעות של רב תלמיד חכם אני רץ להוקיע אותו בציבור, אך כאן מדובר בטעות גדולה, שגם לשתיקה יש מחיר, והפעם מחיר כבד, כבד מדי. מעי מתהפכים בקרבי כשאני יוצא נגדו, אך אעשה זאת למרות זאת.
  3. החד מיניים הם קבוצה גדולה, ולמעשה אינם קבוצה. לדעתי גם הרפורמים אינם קבוצה וגם החרדים וגם הציונות הדתית אינן קבוצות, אך ל'קבוצות' אלו אנשים משתייכים מבחירה. לחד מיניים אנשים רבים משתייכים לא מבחירה, כך הם נולדו. לא אכנס כאן למחלוקת בין הפסיכולוגים והפסיכיאטרים עד כמה תכונה זו מולדת ועד כמה היא נרכשת בשלב מוקדם מאוד או מאוחר יותר של גיבוש הזהות האישית המינית, עד כמה היא ניתנת שינוי ועד כמה לא. השאלות גדולות והתשובות אינן על רגל אחת ובעיקר אינן וודאיות. אמירה גורפת בגנות החד מיניים גרמה להם עלבון וסבל לא מוצדקים כלל. חלקם אנשים צדיקים, שבנוסף לכל ההתמודדויות בעולמנו המסית והמדיח יש להם התמודדות נוספת שאינה קלה כלל וכלל ורבים מאוד מהם עומדים בה בגבורה. אני הייתי בקשר זמן לא מועט עם ארגון שחבריו קיבלו על עצמם לשמוע לקול ההלכה. הם ביקשו קולות בסייגים, והיו זכאים לכך וטוב שביקשו זאת. לא הכול ניתן להתיר, גם בסייגים, אך זה דורש פסיקה פרטנית בהתאם למצבו של השואל, ולא אפרט. אנשים אלו הם צדיקים גמורים, ותעמוד לנו זכותם.
  4. אינני יודע, לא בדקתי ולא אבדוק כמה כאלו קיימים בישיבה. אני יכול לשער על פי התפלגות כללית, וזה ניחוש פרוע. אך אני יודע על קיומם של בודדים בלא שאשאל מי הם. מי מהם שרוצה, משוחח עמי על כך בדיסקרטיות, ואני יודע על שניים שחשו עלבון ובצדק. הם צדיקים גמורים, שומרים על גדרי ההלכה, ובמידה רבה אף מוסרים נפשם עליה. לעולם לא נדע מה הניסיונות שהקב"ה תובע מכל אחד מאתנו. הייתה לי התכתבות עם בחור שמרוב אהבה לבחורה מסוימת, שלא יכול היה להשיג אותה, דעתו כמעט נשתבשה עליו. אנשים רבים אינם משיגים את האישה שרצו, יעויין בסיפור פשוט של ש"י עגנון ועוד. הניסיונות קשים ודורשים מאבקים קשים, וכולנו מצווים לסייע להם, ולא רק להם במאבקם. דיבור כזה מחליש אותם, וחבל. אני כראש ישיבה יחד עם חבריי רואה צורך לעמוד בשעה זו לצדם.
  5. תחושתנו שאנשים אלו עשויים להיות בלימודם כאן או בכל מקום אחר בשר מבשרנו וכולם בעד כולם, לא באה לגרוע חלילה מאומה מן הצבע הקשה שבו צבוע חטא משכב זכר שהוא מן העריות החמורות בתורה, מעשה סדום ועמורה, והתורה משתמשת לגביו בביטוי שלא השתמשה בו לגבי שום גילוי עריות אחר, ודימתה אותו למעשה עם שאנו לא רוצים להיות חלק ממנו. מן החטא יש צורך להתרחק בכל לשון של ריחוק ולהזהיר גדולים על קטנים. לדעתי גם להתרחק מאנשים שהופכים אותו ביודעין לחלק מחוקות חייהם.
  6. החטא אינו רק חטא פרטי בעולמו של כל אדם הוא תרבות המתפשטת המביאה עם שלם למקום בלתי אפשרי ונלחמת במסגרת המשפחה הנכונה, ויש גני ילדים בתל אביב שהרוב הם ילדים מאומצים של זוגות מסוג זה וה' ירחם.
  7. תרבות זו אינה פושה מעצמה. יש לה אבא ואימא או אבא ואבא. עיון בדברי הרי"ל מעלה אפשרות שהתכוון רק אליהם, אך זה אינו עולה בפירוש מדבריו, וייתכן שזוהי טעותו. היא פושה באמצעי אלימות והפחדה וסתימת פיות. השחקנית הלסבית שחזרה לארון. למצעדים יש מטרה, למשוך בני נוער אליהם כדי להגדיל ולהעצים את תרבות הרס המשפחה והרס הזהות, ויש קשר בין המלחמה בזהות הלאומית למלחמה בזהות המינית. יש כאן מאבק אמתי, וצריך לנהל אותו, אך לנהל אותו בחכמה. גם מבחינה מוסרית הוא אינו נגד החד מיניים הוא נגד המנסים להפוך את הנטייה לתרבות שלימה שתסחף כמה שיותר אנשים לתהום. תליית הדגלים מול היכל שלמה היום אינה מקרית. גם היום, המצעד בירושלים נועד להכאיב, והוא החל עוד לפני הרצח. הרצח הוא תירוץ. אך היום כבר הפוליטיקאים עומדים אליו בתור. יש ניסיון לדחוק אותנו לפינה וגם הוא החל לפני הרצח. כשכתבי בזמנו בעיתון מקור ראשון נגד המצעד בירושלים והדגשתי כמו כאן שיאן לי מאבק באנשים אלא במצעדים של זהות מינית והעדפות מיניות, וכוניתי על ידי העיתונות הומופוב. משתיקים כל שיח מכובד. תרבות של הפחדה ושל שנאה שאסור לנו להיגרר אליה. כרגע שם המאבק אינו החד מיניים. זהו הלבוש. המאבק הוא נגד תרבות ההפחדה והשנאה בגידופים נגד רבנים, וכו'.  כך עשו גם בפרשת הרב קרים בעירוב בין פרשנות לפרשת השבוע לבין פסיקת הלכה בצה"ל.
  8. עת צרה היא ואם נעבוד נכון נצא ממנה גם מחוזקים. אך הדרך היום נראית לכך ארוכה וקשה מתמיד. זה לא ירתיע אותנו.
  9. נשוב אל הראשונות. מטרת השיחה הייתה לומר הזהירות הנצרכת בכבודם של תלמידינו ושל אנשים בכלל ולא לכלול אותם באופן עיוור במי שאנו רואים אותם כמהרסי המשפחה היהודית בכוונה תחילה. נסיים בגמרא:

תענית דף כ

תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר (הירמוך), ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! – אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.

אין בסיפור מכוערים ולא מצורעים (שעליהם מדובר שם לעניות דעתי). אך תביעת 'לך לאומן שעשאני' חייבת להשיב אותנו אל המעשה, ואל מה תלמיד חכם חשוב מסוגל להיכשל בו, ובעיקר אל מסקנתו של המעשה.

דברי הרב יגאל בכנס מרכז ליב"ה

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/07/יגאל-לוינשטיין.mp4]]]