התלבטתי הרבה אם לכתוב, אבל גדשה הסאה.

בתור שדכנית חובבת (לשם שמים, בהתנדבות), לא יאמן כמה אני עוברת. בכל יום אני שוקלת להפסיק. אני לא מדברת על הסינונים הרבים והבררנות. זה דיון אחר.

אני מתכוונת להשפלות ולגידופים שעוברת שדכנית. זה מתחיל מניגו'ס מטורף ע"י שדכנית אחרת ("מה הבעיה, תשאלי אותה, לא יקרה כלום אם תשאלי", שוב ושוב ושוב. הצעה לא מתאימה, לא קשורה. כאילו אני "ספקית הצעות"), ומגיע עד האשמה בהונאת דברים. כן, אחרי שאני מקדישה מזמני המכווץ, משליכה מעלי שעות שינה, חושבת ודואגת לפו"פ, גם כאלה שאיני מכירה- מאשימים אותי בהונאה. זה היה לפני מספר חודשים, אבל היווה נקודת שבר. וזה רק בגלל שהבחורה הספיקה בינתיים לקבל הצעה אחרת ולמעשה להפוך ברגע ל"תפוסה". אז אני מואשמת בשל כך ע"י השדכנית (נדמה לי שזו למעשה היתה אמא שלו…) בהונאת דברים.

זה ממשיך עם בחורים שרק דואגים לעצמם במסווה של שדכנים בקבוצה, בחורים שמקבלים טלפון ולא יוצרים קשר, או שיוצרים קשר ואז פתאום צצה מישהי מהעבר ומודיעים שמעדיף לבדוק את ההיא. או שמקבלים טלפון (כלומר, הבחור אישר וגם היא), מתמהמהים עם יצירת הקשר, ובינתיים מודיעים לשדכניות אחרות שהם פנויים ואפשר להעלות את הפרטים שלהם לקבוצות. או דורשים שאנסה לשכנע את הבחורה להסכים, בנדנוד בלתי פוסק.

ויש את הבחור הרווק שגם קצת דואג לחבריו, אבל על כל בחורה כמעט שמועלית ומוצאת חן בעיניו הוא פונה בפרטי ומבקש עוד תמונה. זה קרה לי עשרות פעמים איתו. אגב, יש קבוצות שלא מכניסים אליהן פו"פ, גם אם הם דואגים לאחרים.

ואני כבר לא מדברת על אלו שבפגישות מתנהגים בצורה מזעזעת (מנסים לגעת בכוח או מראים התנהגות אלימה ללא מגע, סימנים מובהקים לבעל מכה).

אוף…

ו-כן, גם בררנות היתר, משני המינים, משגעת אותי. הפסילה על דברים לא מהותיים מחרפנת (אני לא מדברת על בחורה שמחפשת בעל גבוה ממנה, למשל. זה מגיע לדברים הזויים יותר. דקדוק לא נורמלי).

אז זהו, פרקתי.

בינתיים ממשיכה. מזל שיש חתונה בחודש הבא. רק בגלל זוגות כמוכם אני ממשיכה. זה נותן את הכוח להמשיך.