כשקראתי את דברי הקטגוריה של הרב טל על עם ישראל נזכרתי באגרת קידוש השם של הרמב"ם ועוד כמה מדבריהם של גדולי ישראל בענין זה.

הרמב"ם באיגרת "קידוש השם" כתב: "המפורסם בדברי רבותינו זכרונם לברכה בימי משה קודם צאתם ממצרים הפסידו דרכם והפרו ברית מילה, ולא היה בהם מהול אלא שבט לוי בלבד עד שבאה מצות פסח … והיה דם המילה מתערב בדם פסח ובזה היו ראויים לגאולה… ואמרו עליהם השלום שהם קלקלו בעריות. ועם היותם בזה הענין הרע בשביל שאמר משה רבנו עליו השלום "והן לא יאמינו לי" האשימו ה' על זה ואמר לו: משה הם מאמינים בני מאמינים … אבל אתה אין סופך להאמין…

ונענש לאלתר כמו שביארו עליהם השלום: "החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן.? ממשה"? וכמו כן ישראל בימי אליהו היו כולם עובדי עבודה זרה ברצון בעוונותיהם לבד "שבעת האלפים כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו" ועם כל זה כשעמד ללמוד חובה על ישראל בחורב … השיבו הקב"ה עד שאתה מלמדחובה על ישראל היה לך ללמד (חובה) על אומות העולם …"לך שוב לדרכך מדברה דמשק. וכמו כן ישראל בימי ישעיה הרבו עוונות שנאמר: "הוי גוי חוטא עם כבד עוון" והיו בהם עובדי עבודה זרה … והיו בם כמו כן שופכי דמים … וכמו כן מחללי שם שמים … ועם כל זה בשביל שאמר "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" … ולא כופרה עד שהרגו מנשה.

וכאשר עמד המלאך ולימד חובה על יהושע בן יהוצדק בשביל בניו שהיו נושאים נשים שאינן ראויות לכהונה הרחיקו הא-ל כמו שאמר: "יגער ב' בך השטן ויגער ה' בל הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש". – ומסיים שם הרמב"ם: "ואם כך נענשו עמודי עולם: משה, אליהו, ישעיה ומלאכי השרת כשנשאו בעדת ישראל מעט דברים, כל שכן קל מקלי עולם יתיר לשונו על קהלות ישראל, חכמים ותלמידיהם כהנים ולויים לקרוא אותם פושעים ורשעים וגויים ופסולי עדות וכופרים בא-להי ישראל. וכותב הדבר הזה בכתב ידו; מה יהיה עונשו?!"

מדברי הרמב"ם מבואר כשגם ישראל הם רשעים אם הצדיק מקטרג עליהם אז הקב"ה מעניש את הצדיק וכך כתב הגר"א (תיקוני הזהר תיקון כא): "שהשם יתברך שונא המקטרג על בניו אף קדושים." ועוד כתב הגר"א בפירושו למשלי (ל' י') על הפסוק: "אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת" – "איך אפשר לידע תעלומות דרכי ה', והלא עבד שמרד באדוניו שעשה לו טובות הרבה והוא כפוי טובה, ועל כן לפי שכלנו הוא איש עול אשר כמוהו אין בנמצא, ואף על פי כן אזהרת ה' הוא שאל תלשן עבד אל אדוניו ולא עוד אלא פן יקללך ואשמת" ומוסיף שם הגר"א שמדובר בדור שיש בו כלל העבירות, ואעפ"כ אל תלשן –ומסיים: "אין לך פלא גדול מזה".

רשימת הצדיקים המקטרגים על ישראל אפילו כשהיו רשעים שנענשו על ידי הקב"ה היא נוספת. הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" כותב: "שאין הקב"ה חפץ באובדן הרשעים" ומביא ראיה מגדעון. שעם ישראל בימיו של גדעון "עשו הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד מדין", ורק לאחר שגדעון לימד זכות על ישראל, אמר לו הקב"ה: "לך בכוחך זה" לפי שלימד סנגוריא על ישראל. ומסיים שם הרמח"ל: "כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל גם הקב"ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה … הא למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנה". "שאין הקב"ה חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם … ולהשיב בתשובה מי שצריך לה וללמד סנגוריא על הדור כולו".

ויחסו של הקב"ה על מי שמלמד קטגוריה על ישראל אפילו רשעים מוצאים אנו בספר "שני לוחות הברית" (השל"ה, שער האותיות ק') שכתב על דברי הכתוב:  וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יי כֹּה אָמַר יי כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יי עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם  לֹא תֹאכֵל"

ואמר החכם רבי אברהם הלוי, שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב, דהשליש שנענש, שאמר (מלכים – ב ז, ב) 'הנה ה' עשה ארבות בשמים היהיה (כ)[ה]דבר הזה', כך אמר, ודאי ה' יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול, שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם, דכתיב (בראשית ז, יא) 'וארבת השמים נפתחו', ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. השיבו אלישע הנביא, דלפי שלימד קטיגוריא על ישראל, 'יראה ולא יאכל' ועוד כתב שם השל"ה על הכתוב: 'אל תלשן עבד אל אדנו' (משלי ל, י), 'דור אביו יקלל' (שם שם, יא), [ב]פרק שמיני דפסחים (פז ב) פירשו, שלא ילמד קטיגוריא על ישראל, אפילו הדור רשעים, וראיה מהושע שנתפס על שהלשינם אף על פי (שהרשיעו) [שחטאו].