מאמר חדש של הרב אברהם סתיו קובע כי "על פי ההלכה –  מותר להתקלח בחג הקרוב לקראת שבת גם במים חמים"

במאמר שיתפרסם בשנתון תחומין ל"ו היוצא לאור על ידי מכון צומת מבהיר הרב אברהם סתיו (בנו של הרב דוד סתיו) כי למרות שביום טוב רגיל לפי מנהגי האשכנזים יש להחמיר ולא להתרחץ במים חמים (אלא רק בפושרים, או לרחוץ רק חלק מהאיברים בלבד, בחג הסמוך לשבת, כמו שביעי של פסח הקרוב, הרחיצה בו היא צורך "שווה לכל נפש", ועל כן מותר גם להם להתרחץ במים חמים.

במאמר מובא גם היתר מפוסקי דורנו להפעיל מערב חג את הדוד החשמלי בעזרת שעון שבת, כדי  שיחמם את המים עבור הרחיצה.  בגמרא הותר לחמם מים לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו, אך לא לצורך רחיצת הגוף כולו, וכך פסקו כל הראשונים. כמו כן, אסור להשתמש בדיעבד במים שחוממו בחג. הפוסקים נחלקו בטעם האיסור על חימום לצורך רחיצת הגוף: יש שכתבו שרחיצה זו אינה "דבר השוה לכל נפש" ולכן החימום אסור מן התורה, ויש שכתבו שהאיסור הוא מדרבנן "משום גזירת מרחץ".

בסיכום דבריו מחלק הרב סתיו בין שני סוגי רחיצה:

רחיצה שנחשבת בעיני רוב הציבור כצורך סביר, כגון בשני ימים טובים רצופים (או יו"ט ושבת) שחלו במזג אוויר חם, או לאחר פעילות גופנית. רחיצה כזו מותרת ללא חשש במים שחוממו מאתמול, ואף במים חדשים שנכנסו לדוד אפשר להקל. במקום צער ממשי אפשר אף לחמם מים במיוחד עבור הרחיצה.

רחיצה שאיננה נחשבת כצורך בעיני רוב הציבור, כגון רחיצה בבקר יום טוב לאדם שכבר רחץ בערב החג (כשמזג האוויר אינו חם בצורה קיצונית). ברחיצה כזו ראוי לאשכנזים להחמיר כדעת הרמ"א ולרחוץ בפושרים בלבד (או אבר-אבר בחמין), ואילו ספרדים יכולים להקל כדעת השו"ע ולרחוץ בחמין. אמנם כל זה דווקא במים שהיו בדוד מאתמול, אך אם נעשה שימוש אינטנסיבי בדוד ונראה שנכנסו מים חדשים לרובו, ואחר כך חוממו בעזרת שעון שבת, ראוי להחמיר ולא להשתמש בהם לרחיצה