בעקבות סערת החייל שחיסל את המחבל בחברון, פרסם דרור זיכרמן, נכה צה"ל, פוסט בעמוד הפייסבוק שלו ובו הוא מספר על מקרה דומה שאירע לו לפני כעשר שנים בצבא, בו נפצע באורח קשה והפך לנכה לאחר שמפקדו אסר עליו לירות במחבל רגעים לפני שהמחבל התפוצץ ורצח את אותו מפקד שאסר לירות עליו. לפני שהמחבל התפוצץ כיוון אליו זיכרמן את נשקו, אולם מפקדו אסר עליו לירות. המפקד שילם על כך בחייו כאשר נהרג מהפיצוץ.

בראיון שהעניק היום (ראשון) לגבי גזית ברדיו 103fm נשאל זיכרמן: "בדיעבד היית צריך להפר את ההוראה של המפקד שלך ולירות בו?", והשיב: "חד וחלק כן".

לדבריו, "כשאתה בשטח זה שונה. אתה לא יכול להתנהג לפי נהלי הפתיחה באש שאתה מקבל. הנהלים הכתובים לא תקפים כל כך בשטח". כשגזית הזהיר כי "זו התחלה של אנרכיה" זיכרמן לא נבהל והשיב: "זו התחלה, אבל זה נשאר התחלה, כי זה לא מגיע לאנדרלמוסיה ומרד. כשמדובר בחשד לסכנת חיים, הנהלים יכולים רק להגביל אותך".

זיכרמן נזכר במקרה שלו וסיפר: "הייתי בן 20, חייל בסדיר, חצי שנה לפני שחרור, עם הרבה ניסיון בשטח. זה היה בחנוכה וקיבלנו המון התרעות על כוונות לבצע פיגועי ראווה. הקמנו מחסום והתחלנו לבדוק כלי רכב. לאחר זמן הגיעה מונית פלסטינית עם שמונה נוסעים. בדקנו אותם וכשהגענו למחבל המתאבד אני חשדתי בו מיידית. היה חמסין באותו יום והוא ירד מהרכב עם מעיל עור ומבט של מוות בעיניים, מבט הזוי ומיואש שאומר 'אלה הרגעים האחרונים שלי בחיים'. אנחנו בודקים אותו בידוק רגיל, אני מכוון את הנשק והחשד שלי מחרפן אותי ואני אומר לעצמי ולמפקד שלי אורי, 'זה מחבל'.

זיכרמן מתאר את פעולותיו לאחר מכן: "אני דורך את הנשק ומכוון לו לפנים. אורי ראה ולא כל כך אהב, כי לא דורכים נשק במחסום, לא שמים כדור בקנה, אבל רציתי להיות מוכן. אורי אמר לי 'אתה לא יורה, לא משנה מה, אתה לא יורה'. אני אמרתי לו 'זה מחבל, זה מחבל', ראיתי מחבל מול העיניים. הוא לבש מעיל עור וזה לא טבעי שהוא ילבש מעיל עור וייראה כזה נפוח. זה לא הגיוני, בייחוד ביום כזה".

"המשך הסיפור מעיד שצדקת", אמר גזית וזיכרמן המשיך: "נכון. אורי אומר לי 'אל תירה בו', אני מכוון את הנשק ואורי אומר לו להוריד את המעיל והחולצה. המחבל מסתכל עליו כאילו הוא לא מבין עברית ולא יודע מה הוא רוצה ממנו. אורי מסמן לי לא לירות וצועק עליו בערבית 'תרים את החולצה' והוא בא כאילו להרים את החולצה ואז הוא התפוצץ. אורי נהרג ואני נפצעתי קשה. עברתי מוות קליני מאיבוד דם. הייתי באשפוז תקופה ארוכה ובשיקום חצי שנה, ואחר כך שנה וחצי בבית. היום אני מוכר כהלום קרב מאותם אירועים".