עיתונאי 'הארץ', גדעון לוי, מפרסם הבוקר (חמישי) מאמר תגובה לדבריו של מזכ"ל מפלגת 'העבודה', חבר הכנסת חיליק בר, שכינה את לוי "סוס טרויאני שהסתנן למחנה שלנו".

במאמר התגובה שפורסם באתר 'הארץ', כתב לוי: "אני מודה למזכ"ל מפלגת העבודה, חיליק בר, שקבע שפעם הייתי מצפן מוסרי ("המצפן שנשבר", "הארץ", אתמול). הלוואי שהייתי יכול להגיד דברים דומים עליו, או על מפלגתו. עכשיו אני סוס בעיני בר, סוס טרויאני. אבל העניין האישי הוא חסר חשיבות. "סוס טרויאני" קולע דווקא: אין כמותו לתאר את התפקיד שממלאת מפלגת העבודה, הסוס הטרויאני הגדול של השמאל הישראלי. בזכות הסוס הזה אין שמאל בישראל. אין כמו התוכניות המדיניות החדשות של המפלגה כדי להוכיח זאת".

לוי ממשיך לתקוף את מפלגת 'העבודה', בעיקר על רקע אישור תכניתו המדינית של הרצוג בועידת המפלגה בתחילת השבוע ואומר כי "מדובר במעשה ההונאה הכי גדול בתולדות הפוליטיקה הישראלית. במשך עשרות שנים מפריחה המפלגה תוכניות מדיניות, ומעולם לא הגשימה ולו אחת מהן. מעולם לא ניסתה להגשימן. הן מעולם לא היו בנות הגשמה. לכולן היה מכנה משותף אחד: משחק של העבודה עם עצמה. אין פלסטינים, אין כיבוש, אין סבל ואין פשעים, רק אנחנו וצרכינו במשחק. פשרה טריטוריאלית ופונקציונלית, אופציה ירדנית או לא, תמיד משחקת עם עצמה".

לוי מציין כי השמאל לעולם לא הגשים אף אחת מתכניותיו: "כל התוכניות הללו כוונו תמיד לעבר עתיד לא נודע, ובעיקר רחוק מאוד. הן לעולם לא היו אמורות להתגשם עכשיו. תמיד חסר הפרטנר ותמיד חסר האומץ. רק פתרונות ביניים, שהן מפלטו הגדול של הפחדן. ריקוד על פי התהום; עושים משהו, אבל לא באמת. מראים לעולם את הפנים היפות, השוחרות שלום, מתעתעים ומרוויחים עוד זמן להשחית. תמיד הדיבור הצדקני על כך שאסור לשלוט בעם אחר, ותמיד השליטה במלוא עוזה. השיא היה באוסלו: ראשי המפלגה שהיו אז בשלטון לא העלו בדעתם להתחיל בפינוי ההתנחלויות. הם מעולם לא פינו אפילו מרפסת. אוסלו היתה לכן עוד פתרון מפא"יניקי מוליך שולל, שהכל כמעט נפלו ברשתו".

על תכנית ההפרדה שאושרה בועידת המפלגה, כתב לוי: "תוכנית ההפרדה (באפריקנרית: אפרטהייד), שאושרה פה אחד בוועידת הערכים של העבודה, שעליה עמל המזכ"ל בר במשך שנתיים, כולל שכירת האולם, מערכות הקול, הפליירים וסוכריות הגומי בכניסה, היא עוד חמקן טיפוסי מבית הגידול של העבודה; עוד סייח, בן הסוס הטרויאני. שילוב של גזענות מוסווית ("אני רוצה להיפרד מכמה שיותר פלסטינים, כמה שיותר מהר", אמר הרצוג), טיפוסית כל כך למפלגה, עוד חומה (סביב "גושי ההתנחלויות"), ועוד "ויתור" בדמות השלכת מחנה הפליטים שועפאט והכפר עיסווייה לידי הרשות הפלסטינית.

"תוכנית בר כוללת התחייבות שירושלים לא תחולק לעולם, וכל המתנחלים יישארו במקומותיהם (חסידיו אומרים, שכל העולם תומך בתוכניתו). חזון שתי המדינות נשאר כשהיה: חזון. עד מתי? עד שיהיה טוב יותר. ואיך בדיוק יהיה טוב יותר? הניחו לזוטות. העבודה אינה עוסקת בהן".

"לתוכניות הללו יש להוסיף כמובן את ההצעות הביטחוניות של הרצוג, שבלעדיהן אין תוכנית ראויה בעבודה: להפציץ את המנהרות, להפסיק להפציץ שטחים ריקים בעזה (שמא לא ייהרגו די אנשים), והחידוש של מר טרור מהשמאל: לנתק את עזה משידורי הטלוויזיה, האינטרנט והסלולרי. גם ההצטרפות למקהלת ההסתה נגד בל"ד היא חלק מהרפרטואר. זו התשובה לנתניהו, זו האופוזיציה של השמאל".

"הוא נהפך לסוס טרויאני", כותב בר, "שהסתנן למחנה שלנו, על מנת להטיל בו רפש מבפנים ולהבאיש את ריחו".