קריקטורה: עת לטעת ועת לעקור נטוע

משה אהרון נווה עמל הרצליה

תפילת הנוטע משה אהרון אל אלוהי הרוחות לכל בשר הנוטע גן בעדן. והמצווה לשומרה ולעובדה להיות...

תפילת הנוטע משה אהרון אל אלוהי הרוחות לכל בשר הנוטע גן בעדן. והמצווה לשומרה ולעובדה להיות האדם ועץ השדה כרוכים זה בזה תמיד להיותם יחדיו כאחד המייחלים לשמים זה לדבר שמים וזה למטר השמים והנה משנגנז אותו הגן כל העדנה שבעולם שקעה בה באדמתה של ארץ ישראל להיותה ארץ הנכנעת והנכבשת אך לבניה ושאין האדם נקרא כמי "שבא לארץ" . אלא אם כן גם "בא" עליה ממש . להטיל חותמו בה בנטיעה של עצים שנאמר : "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ פריו. ולא עוד שאין אדם רשאי אפילו לחוש ולעלות על דל שפתיו כי אכן בא לארץ . אלא אם והוא כאמור כמי ש"בא" או עליה ממש לבעול,ולעבוד בה באדמה להוציא ממנה פרי ביכורים ופרי הילולים ושאין גם בעלות על הארץ ללא עבודת האדמה והנטיעה בה ולהיותו של אדם לבסוף ראוי גם לומר : ""הגדתי היום לה' אלוהיך כי באתי אל הארץ" ולא זאת אף זאת שאין גם אדם שיכול לאחוז בה בתורה כתורת חיים . אלא אם כן נטע בה בארץ ישראל כארץ של חיים - עץ של חיים . לקיים גם "עץ חיים היא למחזיקים בה שרק כך גם מתגלים כל נתיבותיה אלי שלום. לפיכך אל חי נוטע אני היום לפניך עץ של חיים בארץ החיים על פי תורת החיים - למען כלל החיים ולהפיח בם בחיים בשורה של אחווה פדות, גאולה ושלום