הגאון ר' רפאל שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר, לא זכה לגאונות מן ההפקר, אלא בעמלה של תורה. אמנם הוא היה מגזע תרשישים, מכמה צדדים, אבל התורה אינה ירושה, אלא צריכה קנין, ובראיה בעלמא לא קני.

תלמיד חכם אמיתי, דומה לגמרא עצמה, שאינה נלמדת בקפיצה ובדליגה, אין בה קיצורי דרך, אלא "בחומר, בלבנים ובעבודה קשה". וכך היה הגרר"ש, בעמלו הגדול בקל וחומר, בליבון הסוגיא ובעבודה קשה. כבר בצעירותו שקד על תלמודו מבוקר מוקדם עד הלילה מאוחר ללא לאות, וכך המשיך כל ימי חייו.

ולא רק על לימוד תורה שקד, אלא גם ועוד לפני כן על תיקון מידות הנפש, שגם בו הוא השקיע עמל רב כל ימי חייו.

וכל זאת, בלי להתבלט, בלי לעשות רושם, אלא לאט לאט, בסבלנות, באהבת תורה ובדבקות בד'. וכך העמיד רבבות תלמידים,שמעריכים אותו ומעריצים אותו. שהרי תלמידי חכמים, אי אפשר לרמות ואי אפשר להטעות, ודאי רואים איפה יש גדלות של תורה, איפה יש גדלות בעיון.

וגם מי שלא זכה להיות מתלמידיו, יכול ללמוד "שיעורי רבי רפאל", וכן לשמוע ב"קול הלשון" כמאה שיעורים, בעברית וגם ביידיש, כאשר האחרון הוא מקדש במלווה, שנתן בחסדי ד' במרחשון תשע"ו.

הגרר"ש לא עשה דבר אחד מסוים עצום ומבריק ומפליא ומסעיר, אלא גדלותו היתה הצטברות איטית, שלב אחר שלב. כמו התיאור שמוסר מרן הרב קוק בספרו "אדר היקר" על השפעתו של תלמיד חכם אמיתי באומה, והדברים נכונים אף לגבי הגרר"ש: "יותר מכל פעולה פרטית גדולה היא פעולת הסגולה הכוללת, ההכרה שהכיר העם כי איש אלהים קדוש שוכן בקרבם, אדם נעלה ומרומם מכל שפלות החיים, איש שכולו קודש לד', ושלבו ונפשו נתונים רק לאהבת השם יתברך ואהבת הבריות, אהבת תורה ויראת שמים" (עמ' מג-מד).

אכן זה תוכנו של אותו ספר "אדר היקר" המברר שתשועת האומה הישראלית תבוא "מנצחון של הקדושה המוסר והצדק המתגשם בחיים ובמעשה. חכם גדול אחד גאון בתורה, צדיק במעשיו וישר במידותיו, יפעול במהלך חייו ובהשפעתו… יותר מאלפי מאמרים ודרשות מלהיבות" (שם עמ' לה).

מעלה ראשונה של הגרר"ש: העמל העצום בתורה.

מעלה שניה: שיעוריו בעיון עמוק וחריף.

מעלה שלישית: היכולת לפשט דברים עמוקים ולהסבירם באופן בהיר.

מעלה רביעית: ההשקעה לרשום כל חידושיו, באלפי דפים.

מעלה חמישית: עוצמת הסדרנות, כפי שאנו רואים בעבודתו כאחד מראשי העורכים של האנציקלופדיה התלמודית, בה הוא כתב ערכים שונים כגון למשל הערך חשמל, שם בו בולטות ידיעתו וסדרנותו.

אך כמובן העיון קודם לסדרנות.

הרבה סבל אותו גאון וצדיק ממחלה בסוף ימיו וקיבל את היסורים באהבה בלי מילה של תלונה. "אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו" (ברכות ה), ואנו מפשפשים בשביל רבנו ולא מוצאים עוון. "פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה", ואנו מסתכלים ולא רואים ביטול תורה. אם כן "בידוע שיסורין של אהבה הן", כלומר כדברי מרן הרב קוק, "היינו למתק את מידותיו במידה כזו, שאין בידו למתקן בלא יסורין ולזכות לשלמות יותר עליונה, וזהו רק מאהבת השי"ת להעלותו במעלה גדולה יותר מתכונתו בתחילת היצירה" (עין איה שם ל).

תהיה נפשו של הגאון הגדול והצדיק הגדול צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.