שאלתם את עצמכם איך יכול להיות שמפלגת הבית היהודי הפסידה במאבק על העברת תחום תודעה יהודית מהרבנות הצבאית?

כן, אני יודע שתמכתי במפלגת 'יחד' ואין לי זכות דיבור בכלל. אבל בכל זאת,  איך זה קרה? האם 4 מנדטים נוספים למפלגת הבית היהודי והליכוד היו מבטלים את רוע הגזירה? הרי אף מפלגה בקואליציה לא התנגדה להשארת הסמכויות בידיה של הרבנות הצבאית.

את מפלגת הליכוד "דת ומדינה" ממש לא מעניין, והיא משאירה לשותפות שלה לעשות בנושאים אלו כטוב בעיניהן. גפני ודרעי אמרו בפירוש שאם הבית היהודי תהפוך על כך שולחן – הם יצטרפו למאבק.

אז מה קרה פה? הגיוני שעיתון "הארץ" לבדו הצליח לכופף את הקואליציה שעומדת על 61 חברי כנסת בלבד?

התשובה היא: בנט. הנושא ממש לא מעניין את נפתלי בנט. לא רק שהנושא כשלעצמו לא מעניין אותו, אלא הוא אף מפחד להתלכלך ממנו. הוא לא רוצה להיראות סקטוריאלי מדי ודתי מדי. סמוטריץ' לא הצליח לרתום אותו למאבק אלא להיפך. נפתלי בנט ייבש אותו בדרך ליעד הנחשק והלא סקטוריאלי: ראשות ממשלת ישראל!

הכתב של "גלי ישראל", יוסי בן עטר, חשף בחמישי בערב את התנהלותו של נפתלי בנט בסוגיה: את ההתעלמות מבקשות הרבנים לפגישה עמו, את גרירת הרגליים המכוונת בטיפול בפרשה, וחמור מכל: את הפגישה שלו עם ראש הממשלה כשההחלטה כבר נפלה, רק כדי להראות לרבנים שהוא ניסה ככל יכולתו לבטל את ההחלטה ללא הועיל.

נפתלי בנט דומה לנהג מירוצים שכדי לזכות במירוץ הוא נפטר מכל משקל מיותר שיכביד על ביצועי המנוע. נפתלי בנט במירוץ שלו לראשות הממשלה נפטר מהתפילין, מהטלית ומהזהות היהודית המכבידה כל כך כדי שסוף שסוף יהיה לנו ראש ממשלה משלנו, ראש ממשלה עם זהות יהודית אמיתית.