בעקבות פרשת דומא: הדרך הנכונה לתיקון עולם

כשוך סערת 'פרשת העינויים' המזעזעת של נחקרי דומא, אפשר להתבונן ולחשוב על כל הסיפור, ולשים לב לפרטים 'שוליים' שלא בלטו בעין הסערה. נקודה משמעותית ביותר בפרשיה הכאובה הזו היא שכל הגורמים כאן – המעונים, המענים (ראש השב"כ, למשל), והרבנים המגנים מכל הכיוונים – כולם בני אותו ציבור (הנקרא דתי-לאומי או ציוני-דתי). כולם גדלו באותם מוסדות, התחנכו לאור אותן דמויות וברוחו של הרב קוק זצ"ל, ובכל זאת נוצר שסע עמוק ורחב כל כך, עד שאלה מענים את אלה, אלה מגנים את אלה, ו"יד איש באחיו".

במידה מסוימת נוצר רושם שכל הסערה היא פנים-מגזרית, והרעש התקשורתי כולו סובב סביב המתרחש בפנים המגזר. איך קרה כדבר הזה?

ראשית נעסוק בצד ה'ממלכתי' והממסדי – ראש השב"כ ופקודיו (שלא מעטים מהם שייכים לציבור הנ"ל). האנשים האלה קיבלו חינוך שמדינת ישראל היא 'ראשית צמיחת גאולתנו', יש כאן תהליך גאולי וראוי להצטרף אליו ולסייע לו. נכון, יש בעיות ולא הכל כמו שצריך, אבל הדרך לתקן היא 'להשפיע מבפנים': נשתלב במערכת, ואז היא תפעל נכון וטוב יותר. לשיטה ולאידיאולוגיה הזו של 'השפעה מבפנים' יש תומכים ואוהדים רבים, וכך משתלבים רבים מהציבור הזה במערכות השלטון כולן.

פרשיית דומא מבליטה מול עינינו את המציאות העגומה: הנה, ראש השב"כ כבר דתי, והמערכת עובדת אותו דבר כמו לפני 30 שנה, כשהיא היתה חילונית לגמרי. למי שלא יודע, את אחד העצורים בפרשיית דומא ניסו לשבור לא רק בעינויים של סבל פיזי אלא גם בפגיעה מכוונת בצניעותו – שיטת פעולה המזלזלת ורומסת עד היסוד את קדושת ישראל וצניעותם.

איך זה קורה? ובכן, לאידיאולוגיה של 'השפעה מבפנים' פשוט אין כיסוי. המחשבה התמימה (שלא לומר הילדותית) ש'אם אנחנו נהיה שם זה ייראה אחרת' מתנפצת אל סלעי המציאות פעם אחר פעם. עם כל הכבוד ליושר, למידות המתוקנות, למסירות ולנאמנות ולשאר המעלות של בוגרי החינוך הדתי-לאומי, זה לא מספיק. כי, אחרי הכל, מה רוצים להשפיע, שם בפנים? וכי אחד מהדתיים הלאומיים המתגייסים לצבא/שב"כ/מוסד (או לכל מערכת שלטון אחרת) יודע מה בדיוק צריך להיות? איך המערכת הזו צריכה באמת לפעול, ומה שלבי התיקון הנדרשים בה?

ולא רק הם. וכי הרבנים והמחנכים, שמעודדים ודוחפים את תלמידיהם להשתלב בממסד, יודעים מה הבעיות ומה צריך לתקן? וכי יש להם משנה סדורה איך מדינה יהודית צריכה להתנהל? התשובה הפשוטה והכואבת גם כאן היא שלילית. כולם רוצים משהו יותר טוב, יותר יהודי, יותר קשור לתורה – אבל לא יודעים איך זה נראה במציאות שלנו היום, ומה הצעדים הראשונים המתבקשים לכיוון הזה. התפיסה היא: המדינה קדושה, צריך לתקן אותה – תשתלבו. ואיך זה יעזור? ומה יקרה אם – כמו שקורה המון פעמים – בדרך ניכשל, בעניינים חמורים כאלה ואחרים? ואולי בכלל נשכח את מטרתנו, לשנות ולתקן את המערכת?

אם כנים אנחנו, התפיסה 'להשפיע מבפנים' בהרבה מקרים אינה אלא אידיאליזציה למציאות ולאינטרס הפשוט והאנושי. ההשתלבות בממסד נותנת גם הערכה וכבוד, גם משרה מכובדת ונוחה, גם התערות עם הציבור הכללי, והנה – זה גם מאד אידיאולוגי, כך נשפיע מבפנים! במקום להתבדל (כמו החרדים), במקום להישאר שונים ומשונים – הנה אנחנו חלק מכולם! כמה כיף, כמה נעים, ואפילו חלוצי!
המציאות הזו היא בדיוק מה שמציק לנוער הגבעות: כן, גם הם חושבים – וכך חונכו – שקורה כאן משהו גדול. אנחנו כבר לא בגלות, ומתקדמים לכיוון הגאולה. ו-כן, יש בעיות, והעסק לא מתקדם כמו שהיינו רוצים. אבל הנוער הזה מחפש אמת, וסולד משקר. כשהוא רואה שהמבוגרים והמחנכים משלים את עצמם, מתעלמים מהבעיות הקיימות וממשיכים להיאחז במדינה ולהשתלב בה בכל מחיר – הוא מורד, וחולם על מערכת אחרת לגמרי, מדינה יהודית באמת.

וגם לנוער הזה יש את אותה בעיה שיש ל'משפיעים מבפנים' – הוא לא יודע בדיוק איך נראית מדינה יהודית אמתית, ואיך מקדמים את המציאות אליה. ברור לו שהממסד הוא לא מה שחלמנו עליו 2000 שנה, אבל לא ברור לו מה אפשר וצריך לעשות במציאות הקיימת כדי להביא את כל עם ישראל לחזון השלם. לכן הוא מורד בכל המוסכמות, מתבדל, ומנסה לקיים חיים יהודיים אוטופיים.

אם הרבנים והמנהיגים היו יודעים לאן פניהם מועדות, ומכוונים את הציבור לשינוי המצב באמת, שלב אחרי שלב – 'נוער הגבעות' היה מתמסר למשימה במסירות גמורה ומוחלטת. אם הנוער הזה היה מרגיש שיש כאן אמת, שליחות ומסירות, ובעיקר שתמונת המצב, היעדים והמטרות ברורה ואמיתית, וכך פועלים ומצליחים (אפילו אם בצעדים קטנים) – הוא היה 'קונה את זה' מיד. אם במקום להיטמע במערכת היה כאן מהלך של שינוי, של השפעה ציבורית אמיתית ומשמעותית –הכחות הצעירים האידיאליסטיים האלה היו נרתמים ראשונים למשימה.

אשר על כן, המסקנה המתבקשת – מפרשיית דומא ומהמציאות אותה היא משקפת – היא הצבת חזון מציאותי של מדינה יהודית עכשווית ראויה לשמה – איך היינו רוצים לראות את כל מערכות השלטון פועלות לפי תורה: הביטחון, החוץ, המשפטים, החינוך, האוצר וכל השאר. השלב הבא הואהגדרת השלבים, היעדים ודרכי הפעולה לממש את החזון הזה ולקדם את המציאות לכיוונו. אם באמת רוצים מדינה יהודית חייבים לחשוב אם יש לזה סיכוי, ואיך זה מתפקד במציאות המודרנית שלנו, ומה אפשר לעשות כדי שנראה את זה בפועל. כאשר יהיה חזון כזה, ויתחילו הצעדים למימושו, המשתלבים בממסד יידרשו לקדם בפועל את המערכת, ו'נוער הגבעות' יידרש להתמסר ולתת כתף בתהליך התיקון והשינוי של המציאות, ושני הקטבים יתקרבו וישלימו, בעזרת ה'.

=======

הכותב חבר בתנועת דרך חיים