תגובה: איך נעלמו מעיני הרב אפרתי תקנות חז"ל?

מודעה שהתפרסמה אתמול, בחתימתם של כמה רבנים, מתארת את החלחלה שאחזה אותם אל מול הסכמים קדם-נישואין שבהם הבעל מתחייב לשלם מזונות לאשתו במהלך התקופה שבה הם חיים בנפרד והוא מסרב להעניק לה גט. לדברי רבנים אלו, גט שניתן על בסיס הסכם קדם נישואין הוא גט פסול, משום שניתן בכפייה, ואם האישה תינשא על פיו יהיו בניה ממזרים.

במודעה נמנים ארבעה נימוקים כנגד הסכמים אלו, ובשורות הבאות אשיב עליהם בקצרה, כדי שלא ייצא חלילה לעז על זוגות רבים החותמים על הסכמים אלו, שנעשו כדרכה של תורה על פי דעת רוב רבותינו הראשונים והאחרונים.

א. קנס שאדם קיבל על עצמו – לדעת רוב רבותינו הראשונים והאחרונים (ובכללם השולחן ערוך והרמ"א), כאשר אדם מקבל על עצמו קנס, במקרה שבו יעכב את מתן הגט, אין הגט נחשב כגט כפוי, משום שנעשה על פי רצונו המקורי של הבעל. במודעה הנ"ל צוטטו דברי הרב אלישיב זצ"ל, שכתב שאין לסמוך על עמדה זו ללא טעמים נוספים. ואכן, בכל ההסכמים המודרניים אין אנו מסתמכים על עמדה זו לבדה, אלא מנסחים את ההסכם כך שיהיה כשר לכל הדעות. דהיינו, הבעל איננו מתחייב לשלם קנס אם יימנע מלגרש, אלא מתחייב בתשלומי מזונות סבירים וקבועים במהלך תקופת הפירוד.

ב. דעת הבעל – במודעה נטען כי הבעל, בשעה שחתם על ההסכם, לא העלה על דעתו את האפשרות שיגיע לידי גירושין, ומשום כך ההתחייבות אינה תקפה. דומני כי בימינו, כאשר אחוז הגירושין עומד על 30%-40%, טענה זו איננה עומדת במבחן המציאות, זאת בטרם נדון כלל בהיגיון ההלכתי שבה (שגם עליו יש לפקפק).

ג. גובה התשלום – במודעה נטען כי גם לדעת הסבורים שקנס שאדם קיבל על עצמו איננו פוסל את הגט, הדבר אמור דווקא בקנס שאדם יכול לעמוד בו. ובכן, ראשית, טענה זו אינה נכונה, ורבים כתבו כי גם קנס שאדם לא יכול לעמוד בו אינו פוסל את הגט. אך חשוב יותר להדגיש כי טענה זו נאמרה דווקא בקנס רגיל, ולא באדם שמחייב את עצמו במזונות. שהרי לא יעלה על הדעת לומר שאדם מן השורה, שאינו מסוגל לעמוד במזונות (או בתרופות) שאשתו צורכת, שאם יגרש אותה ייחשב הגט כגט מעושה!

ד. במודעה נטען כי כל חיוב מזונות שנעשה במטרה לכפות גט, הופך את הגט לגט מעושה. קביעה זו אין לה על מה שתסתמך. לאורך הדורות כולם הטילו הפוסקים חיובי מזונות על הבעל, מתוך ידיעה שהדבר יזרז אותו לגרש. נצטט לדוגמה רק את דברי הבן-איש-חי (שו"ת רב פעלים ד, ט): "אין זה נקרא גט מעושה, דהא אין אתם אומרים לו 'או תן מזונות או תגרש', אלא אתם נותנים לארוסה שטר לחייבו במזונות, והוא מאליו יהיה מוכרח לגרש".

בשולי המודעה הוסיפו כמה מן הרבנים הערות ותובנות נוספות. אני מבקש להתמקד בדבריו של הרב ברוך אפרתי: "מלבד החשש הפרטי לגט מעושה, הרי זהו חלק ממגמה ברורה לעשות רפורמות במנהגי ישראל, כך שיתאימו לערכי התרבות המערבית".

הרב אפרתי טוען כי כל שינוי במערכת היחסים המשפחתית מהווה פרצה בגדר המסורת וחלק ממגמה של רפורמה. אני מניח שהרב אפרתי למד היטב את סוגיית הסכמי קדם-נישואין קודם שחתם על מודעה הפוסלת אותם. ומשום כך תמוה בעיניי כיצד נעלמה מעיניו העובדה שלאורך הדורות כולם תיקנו חכמים תקנות שונות כדי להתאים את מערכת חיי הנישואין של התורה למציאות של תקופתם. החל מתקנת הכתובה, ששינתה את יחסי הכוחות באופן מהותי ונתנה ביד האישה כוח שלא היה בידה על פי דין תורה. עבור דרך תקנת הגאונים, שהתירו לכוף את הבעל לגרש כאשר האישה מואסת בו. חרם דרבנו גרשום שאסר על הבעל לגרש את אשתו ללא רצונה, ועוד ועוד.

גם בדורות האחרונים לא קפאו הפוסקים על שמריהם, וניסחו הסכמים רבים שנועדו להגן על האישה מפני בעל המעגן אותה ללא הצדקה. למעשה, ההסכם שבו נעשה שימוש בארגון רבני צהרמבוסס בעיקרו על הסכם משנת תשנ"ב, שנחתם על ידי הרב עובדיה יוסף, הרב זלמן נחמיה גולדברג ופוסקים חשובים נוספים.

פוסקים אלו, כמו חז"ל ורבותינו הראשונים, הבינו כי דווקא בכדי לשמור על הליבה של דיני הנישואין של התורה, עלינו לבחון כיצד להתמודד בכלים הלכתיים טהורים עם המציאות המשתנה.

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן