לפני למעלה ממאה שנה התחיל מרן הראי"ה זצ"ל לפרסם את יחסו המיוחד לתופעה ושמה "ציונות". הוא כתב ודיבר על כך שתופעת החילון של הנוער שנלוותה לתנועת ההשכלה ולהתפתחות התנועה הציונית נבעה מכך שהיהדות המסורתית לא ידעה לתת את המענה הגדול לרצון הפנימי של עם ישראל לעלות לארץ ולחדש בה את ממלכתו.

הוא חזה שלאחר דור או שניים העם כולו יראה שאין סתירה בין אמונה באלוקים, בתורה ובמצוות, לבין בניית מדינה מודרנית ומובילה בכל התחומים. הוא הוסיף ואמר שלא רק שאין סתירה בין הדברים, אלא הם משלימים זה את זה. כי הציונות לא תוכל להתקיים לאורך זמן ללא ההבנה שהיא בעצם גילוי מודרני של חזון המדינה היהודית,כפי שחזו הנביאים.

בימים אלו אנו הולכים ומגשימים את חזונו זה של הראי"ה. החינוך הממלכתי דתי שראה בעקרונותיו של הראי"ה, כפי שניסחו זאת אנשי המזרחי "ארץ ישראל לעם ישראל, על פי תורת ישראל" הולך ומתעצם. בוגריו הולכים ותופסים עמדות מפתח ומנהיגות רבות והולכות. כאשר הם מצהירים שחינוך זה הוא שהביא אותם למקומם הרם. ( כפי שהתפרסם שלשום בכלי התקשורת -נאומו של יוסי כהן בפני תלמידי ישיבת "אור עציון" – שבה למד).

אכן, עוד לא הכל מושלם. יש הרבה מכשולים בדרך, גם חינוכית וגם חברתית, אבל הכיוון הולך ומתבהר. יותר ויותר אנשים המאמינים בחזונו הגדול של הראי"ה, דרך תלמידיו ותלמידי תלמידיו, הולכים ותופסים עמדות מנהיגות במדינת ישראל ואין ספק שתפיסת עולם זו הולכת ומחלחלת לתוך מערכת השיקולים של מקבלי ההחלטות, גם אם לא תמיד ניתן לראות זאת בגלוי.

ההצלחה הגדולה של ראש השב"כ, ראש המוסד ומפכ"ל המשטרה, שעם שניים מהם גדלתי בבני עקיבא בירושלים לפני ארבעים שנה, ושל עוד רבים מבני הציונות הדתית התופסים עמדות מפתח בהנהגת המדינה, היא בכך שהם אנשי אמת המאמינים בערכים הללו, אבל אינם רואים את עצמם מחויבים למגזר, הם אינם חושבים "מגזרית", הם חושבים מה נכון לארגון שבו הם נמצאים ומה נכון למדינת ישראל.

הם יקבלו החלטות שאולי לחלק מבני המגזר הם אינן נכונות ויותר מזה, הם לא "שואלים את הרב" בכל צעד וצעד. הם יודעים כיצד לשרת את מדינת ישראל בתוך המורכבות מתוך נאמנות למי שבחר בהם, יחד עם נאמנות לערכים שעליהם גדלו והתחנכו. כי הם מבינים שהדברים אינם סותרים את זה אלא משלימים זה את זה.

האבסורד הוא בכך שדווקא בגלל שהם לא מחויבים למגזר הם מצליחים, דווקא בגלל שהם ממלאים תפקידים ציבוריים אנו מבינים אותם, כי אנחנו יודעים שיש צורך להתפשר, שלא תמיד אפשר ללכת לאור החזון הגדול באופן מושלם.

אכן, אם הם היו עומדים לבחירת הציבור, אינני בטוח שכל המגזר ומנהיגיו הרוחניים היו בוחרים בהם, כי מהם אנחנו מצפים ללכת בדיוק לפי מה שאנחנו חושבים ,כי הרי גדלו איתנו.

זוהי הבעיה המובנת שבה נמצאים מנהיגים ציבוריים העומדים לבחירת הציבור. אם לא ילך על פי הלך רוחו של המגזר – יאבד את קולותיו ואם ילך על פיהם ירחיק ציבור רחב וגדול יותר.

רבים מאנשי הציונות הדתית יסלחו לליכוד על מעשים שהם בבחינת 'יהרג ואל יעבור' למפלגה דתית. כי אותם אפשר להבין,אבל אצלנו…זהו הפלונטר של נפתלי בנט ושל כל מי שירצה להוביל ולהנהיג במישור הפוליטי ולנסות ולהגיע לראשות הממשלה.

זהו מבחן הבגרות הגדול ביותר של המגזר ושל מנהיגיו הרוחניים.האם נעמוד בו? ימים יגידו…