בכל עונה מחדש, כשהמסך עולה על נבחרת המשתתפים של "חתונה ממבט ראשון", אפשר כמעט לשמוע את אנשי הליהוק פותחים בקבוק שמפניה. נראה שבעונה הזאת הם מצאו את הגביע הקדוש של הריאליטי הישראלי: משתתף או משתתפת שהם גם פוטוגניים, גם רהוטים, גם מחזיקים במבטא אנגלוסקסי קל, ובעיקר – נושאים איתם את הדרמה האולטימטיבית של החברה הישראלית: יציאה בשאלה מהעולם הדתי או החרדי.
בעונה הזאת אנחנו פוגשים את ארי ולייקי (הכלה שנחשפה בפרק ששודר במוצאי שבת), ששניהם דתיים\חרדים לשעבר ממוצא אנגלוסקסי – ולנו נדמה שחדר הליהוק של "חתונמי" פיתח אובססיה קלה לפרופיל הספציפי הזה.
אבל אל תטעו, לא מדובר ביד המקרה או בניסיון לייצר כור היתוך טלוויזיוני מתוך כוונות טהורות. הליהוק המסיבי של דתיים וחרדים לשעבר הוא מהלך אסטרטגי מבריק שיושב על התפר שבין פסיכולוגיה עמוקה לציניות מסחרית טהורה.
ראשית, הפרופיל הזה מייצר את הניגוד הויזואלי והתרבותי המושלם. קחו למשל את לייקי של העונה הנוכחית – מצד אחד רקע חב"דניקי נוקשה, ומצד שני לימודים בג'וליארד והופעות עם מיילי סיירוס.
הפער הזה בין "העולם הישן" ל"עולם החדש" מייצר דמויות מרתקות, עגולות וכאלו שהצופה בבית פשוט לא יכול להוריד מהן את העיניים. הן מביאות איתן ניחוח בינלאומי, מנטליות אנגלוסקסית מנומסת ופתיחות רגשית יוצאת דופן, שמצטלמת נפלא בשיחות הספה אצל המומחים.
שנית, וחשוב מכך, המשתתפים האלה מגיעים לתוכנית עם "מנוע רגשי" חזק פי כמה מזה של המשתתף התל-אביבי הממוצע. מי שעבר את המסלול המפרך של יציאה מהעולם הדתי, שילם לרוב מחיר כבד של בדידות, תלישות ולעיתים ניתוק מהמשפחה.
כשהם מגיעים לגילאי השלושים, הצורך שלהם בבניית "בית" ובמציאת עוגן ויציבות הוא לא רק רצון בזוגיות – הוא צורך קיומי של ממש. עבור המומחים יעל וגלעד, מדובר במכרה זהב פסיכולוגי. חומרי הגלם האלה – הפחד מנטישה, הצורך באישור, והרצון העמוק להשתלב – מייצרים תהליכים רגשיים מואצים ודרמטיים מול המצלמות.
מעבר לכך, יש כאן אירוניה קונספטואלית קסומה. אנשים שגדלו בעולם החרדי או הדתי-לייט מכירים היטב את מוסד ה"שידוכים". הרעיון שסמכות חיצונית, חכמה ומנוסה, תסתכל עליך ותגיד לך "זה האדם המדויק עבורך", יושב אצלם על מצע תרבותי מוכר.
כשהם מתמסרים לפורמט, הם מביאים איתם (לפעמים בלי לדעת) אמונה כמעט דתית בתהליך, מה שהופך אותם למשתתפים ה"צייתנים" והמחויבים ביותר על המסך. אבל כאן בדיוק שוכנת הבעיה, והיא הופכת בולטת מעונה לעונה: האם ההפקה והמומחים באמת מבינים את עומק המורכבות של האנשים שהם מלהקים?
לעיתים קרובות נדמה שבוחרים בהם בגלל ה"טייפקאסט" הזוהר והסיפור המרגש, אך ברגע האמת, המערכת מתקשה להתמודד עם הבדידות האמיתית והפערים המנטליים בינם לבין בני הזוג החילונים שנשחקו באפליקציות. לשדך בחור חילוני מהמרכז לבחורה שעדיין מעבדת את טראומת הניתוק מהקהילה שלה, זה אולי מייצר טלוויזיה טובה ורייטינג בשמיים – אבל זה גם מטיל משקל כבד מדי על כתפי המשתתפים.
"חתונה ממבט ראשון" תמשיך ללהק את יוצאי המגזר, כי הם פשוט טובים מדי בשביל לוותר עליהם. הם מעלים לנו את הדמעות, מחממים לנו את הלב ומספקים את מנת הדרמה השבועית. נותר רק לקוות שבין הניסיון לפצח את נוסחת הרייטינג, המומחים יזכרו שלפעמים, מתחת למבטא האופנתי ולסיפור החיים המרתק, נמצאים אנשים שפשוט מחפשים מקום להניח בו את הראש – ולא רק עוד פרק מוצלח בפריים-טיים.
תגובות