לקראת תקיפה באיראן. מה נמצא כעת על שולחנם של מקבלי ההחלטות?

במרחב מדינת איראן מסתתר לו הרחק מעיני ואוזני הציבור אי יחסית קטן העונה לשם חארג' שהוא בגודל של העיר גבעתיים. האי הקטן הזה שרובנו לא שמענו עליו הוא למעשה מקור הנפט הגדול של איראן.

רק כדי להבין את המספרים האי הזה מייצר 98% מן הנפט הגולמי שמייצאת איראן כש-15% מן הכמות הזו נרכשת על ידי סין. מדובר בכמויות נפט אדירות – למעלה ממיליון חביות ליום שמשווקות החוצה ומביאות מטבע זר לאיראן.

ולמה כל זה קשור למלחמה עם איראן?

כי אם שמענו את מילותיו של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הוא מעולם לא השתמש במילה נעזור לכם (כלומר לאיראנים) בצורה צבאית. אמירותיו של טראמפ היו נעזור לכם.

וכך אחת משלוש האפשרויות מעבר לנושא הצבאי שיש ביכולתה של ארצות הברית לעשות היא מצור ימי על איראן ובמיוחד על האזור של האי הנקודתי הזה, דבר שגורם מיידית לעצירת אספקת הנפט. עצירת הייצוא של איראן היא מכת מוות כלכלית על אנשי משמרות המהפכה שגורפים לעצמם כספים אדירים מדי יום, וזה הדלק שמניע כרגע את המהפכה.

אם לא מצור נפט – מצור פיזי או קיברנטי

האפשרות יהיא מצור כלכלי לא רק בנושא הנפט אלא בכלל בהטלת עיצומים שלא תיכנסנה ותצאנה סחורות מאיראן.

האפשרות השלישית היא ויש לארצות הברית יכולות גדולות בנושא הן תקיפות סייבר אדירות מימדים. ראינו דוגמה כזאת עם ההשתלטות על הטלוויזיה האיראנית בשבוע האחרון.

במילים אחרות, גם מבלי לירות ירייה אחת, יש לארצות הברית הרבה אפשרויות נוספות לפרק את המשטר האיראני ומן הסתם הלוחשים על אוזניו של הנשיא האמריקני וביחוד האנשים האמונים עליו ביותר ובהם קושניר, ויטקוף וברק – המתונים מבין האנשים הסובבים את הנשיא – ימליצו על אפשרויות אלו לפני שהולכים לפעולה צבאית.

ואחרי כל זאת נסייג ונאמר שבסופו של דבר מדובר בהחלטתו של הנשיא האמריקני שהוא מפקד הצבא. ואת מה שהוא יחליט אף אחד לא יכול לשער.