מליאת הכנסת אישרה היום (שני) בקריאה שניה ושלישית את הצעת חוק החוזים – ביטול הִלכת אפּרופים. 18 חברי כנסת תמכו בהצעה, אל מול 4 מתנגדים. 2 נמנעו.

הלכת אפרופים היא הלכה (הלכה = פסק דין שהשתרש כנורמה מחייבת. היא מחייבת כל בית משפט מתחת לבית המשפט שקבע אותה. הלכה שנפסקה בעליון מחייבת את כולם חוץ מהעליון).

ההלכה נפסקה ב-1995 בהובלת נשיא העליון דאז אהרון ברק, ועסקה בדיני חוזים ובפרשנות חוזים בפרט. ברק קבע שכדי לפרש חוזה לא צריך קודם לבדוק את לשון החוזה ואז את הנסיבות החיצוניות מסביב, אלא בודקים את שניהם במקביל. לדבריו "בפרשנות חוזה יש לחקור אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בלא להיות מוגבלים לביטויים או לכינויים שהם השתמשו בהם. בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו – יד האחרונה על העליונה".

כלומר, ברק הכניס את בית המשפט כפרשן לא רק לשוני, אלא גם כפרשן לכוונות של הצדדים.

ביקורת רבה נמתחה על הלכה זו של ברק, המפורסמת שבהן היא ביקורת של שופט העליון יורם דנציגר בכנס באילת ב-2010 שלאחריו ברק תקף אותו (מילולית) ונאלץ להתנצל.

הביקורת אומרת שהאקטיביזם בעקבות הלכה זו מכניסה את בית המשפט כסוג של צד שלישי לחוזה, ויוצרת חוסר ודאות בדיני חוזים, ברמה ש-91% מעורכי הדין בכנס אמרו שהם ממליצים ללקוחותיהם לא להביא את החוזים לפרשנות בבית המשפט, כי הם לא יודעים מה תהיה התוצאה.

לפי הצעת החוק, מעתה יפורשו חוזים "ככל אשר הסכימו הצדדים". לצד הכלל היסודי של פרשנות לפי הסכמה, מוצע לקבוע כיצד יפורש החוזה במקרה שהצדדים לא הסכימו על כך ביניהם. לפי המוצע, יהיו שני כללי פרשנות שונים: כלל אחד לחוזה עסקי, וכלל אחר לחוזים אחרים.

מוצע כי חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות, יפורש בהתאם ללשונו בלבד. זאת, למעט במקרים בהם מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או אם מלשון החוזה עולה סתירה בין הוראות שונות בו.

על חוזה שאינו עסקי, חוזה אחיד או חוזה עבודה – ימשיך לחול כלל הפרשנות המרכזי הנוהג היום, והם יפורשו לפי אומד דעת הצדדים, כפי שמשתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. לעניין כלל פרשנות זה, מוצע להוסיף ולעגן את הכללים הנוהגים בפסיקה היום כדי להבנות את שיקול הדעת של בית המשפט כשהוא נדרש לקבוע את המשקל היחסי של לשון החוזה ושל נסיבות העניין.

לבסוף, מוצע להבהיר שני עניינים באשר לעיקרון הבסיסי המוצע של הסכמת הצדדים. ראשית, צדדים שאינם מיוצגים על ידי עורך דין לעניין עריכת החוזה – יראו אותם ככאלו שלא הסכימו על אופן הפרשנות כך שפירוש החוזה ביניהם ייעשה לפי הכללים האחרים שהוסברו לעיל. שנית, לא יהיה תוקף להסכמה של הצדדים שנוגדת את הכלל של פרשנות נגד המנסח.

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "מטרתו של התיקון המוצע היא לקבוע כללי פרשנות מותאמים לחוזים עסקיים אל מול חוזים אחרים, בהתאם למגמה בפסיקה שהבחינה בין סוגי החוזים השונים, וזאת כדי להביא לוודאות רבה יותר בעולם העסקי ולסייע בהפחתת העומס בבתי המשפט".