כל מי שעיניו בראשו לא יכול להתעלם מההתעוררות האמונית שיש סביב. מהצמא לחיבור לזהות, ליהדות, למשמעות, לאמונה, לבורא. מהרעב למענה לשאלות הנוקבות של החיים, מענה שישביע את הנפש המטולטלת אחרי שנתיים של מלחמה ושלא לדבר על שנות הקורונה שקדמו לה.

נכון. יש מבין הציניקנים שיבואו ויבטלו בהינף יד את האמירה הזאת. טענתם: כבר ראינו רגעים כאלה בהיסטוריה הישראלית, רגעים של התעוררות שזכר משמעותי לא נשאר מהם. אבל אנשי אמונה אנחנו והקשב וההתבוננות אל התהליכים הסובבים אותנו תוך ניסיון להבין את האומר האלוקי החבוי בהם – הוא חלק מהמשימה שהוטלה על כתפינו עם בואנו לזה העולם, בפרט בדור ובתקופה שכזאת.

עוד רגע ואנו חותמים את ספר בראשית, סוגרים בין השאר את הסיפור הכאוב והקשה של יוסף ואחיו. וכך אומרים אחי יוסף באחד מרגעי האמת המתגלים בפרשיות הללו, אמירה שהיא חלק ממסע תשובתם: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ".

בהתחננו אלינו ולא שמענו. אדם צריך להקשיב לאחיו. וודאי וודאי לקול זעקתם. והדבר נכון הן כאשר מדובר ברובד הפיזי-קיומי שלא יעמוד חלילה על דם רעהו, והן כאשר מדובר ברובד הנפשי-רוחני-אמוני.

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'".

נכון. לא כולם. יש גם לא מעט כאלה שנראה, לפחות למראית עין, כי הם נמצאים עדיין בתוככי שכבות הקיטוב, הריחוק ואולי גם השנאה. אבל יש לא מעט רעבים וצמאים.

משען מים ("כל משען לחם וכל משען מים הכל על דברי תורה" (פרי צדיק לפרשת קרח).

חסר להם.

מה אנו עושים כדי להשביע את הרעב הזה? כיצד אנו נענים לקול זעקת אחינו שמבקשים עומק, משמעות, חיבור, אמונה?

אחד משלבי התיקון במסע אותו עוברים יוסף ואחיו הוא במבחן הערבות, "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר".

והערבות הזאת, בחינת ישראל שערבים זה בזה, היא חלק הכרחי במסע התיקון של חטא הניכור הכואב כל כך.

זעקת אחינו לא יכולה להישאר ללא מענה. הצמא הרוחני שמתעורר סביב מחייב אותנו לפעולה.

״כל מי שיש לו אומץ בלבבו, כח בעטו, ורוח ד' בנשמתו, קרוא הוא לצאת אל המערכה ולצעוק הבו אור״ (אגרות, ב קכד).

מה היא הפעולה הזאת שאנו נקראים לה? מה יכולתו של כל אחד ואחת לתרום לה? יעשה כל אחד ואחת את חשבון נפשו, איך הוא יוצא מגבולות הגיזרה של ה'אני', וחי את נשמת הכלל. איך הוא תורם את תרומתו בעת המיוחדת הזאת, שזיכנו הי"ת להיות בתוכה, כדי להמשיך ולרומם את רוח האומה מתוך העוצמות שגילינו בתוכנו בשנתיים האחרונות.

בזכות זאת נזכה לברכה. ברכנו אבינו כולנו כאחד במאור פניך.

וכפירוש האדמו"ר הזקן כאשר יש "כולנו כאחד" או אז נזכה ל"ברכנו אבינו באור פניך".