בהלוויה שנערכה היום (ראשון) לדרור אור ז״ל בקיבוץ בארי, עמדו בני משפחתו מול הקהל ונשאו דברים אישיים שנגעו לכל שנות חייו, מהרגעים הקטנים של בית ומשפחה ועד היום שבו הכל נעצר. אחיו אלעד ואביו יובל דיברו בקול רועד, שרטטו מסע של חיים שנגדעו, והותירו עשרות שורות של זיכרונות, אהבה וכאב שלא נעלם.

אלעד אור: "אני נזכר בתמונות מ־38 שנים של להיות אח שלך"

אלעד דיבר על אח שהוא גם חלק מהילדות ופרש זיכרונות רבים, כמעט בסדרה של תמונות חיים: “אני ואבא באולם הכדורסל בנירים, רואים אותך משחק, אבא צועק על השופט, ואני מבין שרכז תמיד יהיה התפקיד הכי חשוב".
אלעד המשיך לשתף בחוויות “אתה מספר לי את הראש עם מכונה במועדון הנעורים ברעים כשאני בן 9 בערך, ואולי בצחוקים של היום ההוא נדבק בי השם 'אחק׳ה' – שנשאר שלי כבר המון זמן".

אלעד שחזר רגעי משפחה: “אני ולילי מבקרים בבארי ויהלי ונעם ועלמה קטנים ועושים הופעות מוזיקה שגרמו ליונת לצחוק את הצחוק המיוחד שלה". "אתה עובר אחד אחד ונותן לילדים שלי כיף בעדינות, תמיד טוב שאתה נמצא, תמיד יותר נעים לידך. תמיד משהו בך מרגיע ומוסיף".

הלווייתו של דרור אור | צילום: דנה רעני

על השבי אמר דברים חדים וכואבים: "אני אף פעם לא אשכח, ולא אסלח, על הזמן הארוך כל כך שבו נאלצנו להתחנן לעזרה והצלה מפעולת הטרור המתמשכת של אחזקתך בשבי. זה לא היה צריך להיות ככה". אלעד לא שכח להזכיר בנוסף את החטופים שנותרו בעזה: "אני לא שוכח את רן גוילי ואת סוטתיסאק רינטלאק שעדיין מוחזקים בעזה".

הוא סיים בקול אישי, מלא געגוע: "אנחנו נמשיך יחד – לחיות ולהתגעגע, אני אוהב אותך דרור. תמיד תישאר אח שלי. יהיה זכרך ברוך".

הלווייתו של דרור אור | צילום: דנה רעני

יובל אור: "כשדרור בשטח – יורד המתח"

אביו של דרור פתח במשפט שהפך לסמל ביתי: "נהגנו לומר: 'כשדרור בשטח – יורד המתח'. אכן, דרורי שלנו כאן. לא כפי שפיללנו, אבל לנו טיפ-טיפה יורד המתח". בנוסף הודה לכל מי שליווה את המשפחה: "תודה ענקית לכל חברינו ושותפינו, הישנים והחדשים, לרגע לא היינו לבד. תודה עליכם ולכם, וקצרה היריעה מלפרט".

על המאבק הציבורי, יובל ביקש לא לעצור: "המאבק לא תם. יש סירוב לחקור את האסון של השביעי לעשירי ומה שהוביל אליו. עוד רב הדרך עוד רב הדרך עד שנשב לבטח בישראל הדמוקרטית, הסולידרית ושואפת השלום. לא נוותר, כי זו דרכנו ומהותנו. זו הייתה גם דרכם של יונת ודרור".

הלווייתו של דרור אור צילום: אוריאל אבן ספיר

בסיום ביקש לראות את העתיד דרך שמותיהם של מי שאינם עוד: "הלוואי ותהיה ארצנו בדמותם ובשמם: של ה'אור', ה'דרור' – החופש, ו'יונת' השלום".