הסמכויות הנוספות שהעניקה הכנסת לבתי הדין הרבניים הן לא עוד סעיף בתקנות אלא צעד נוסף במערכת היחסים שבין יהדותה של מדינת ישראל ובין היותה מדינה דמוקרטית.

כל מי שדיבר פעם עם חברים שהחליטו להתגרש מכיר את התחרות הסמויה ואת המירוץ האם תיק הגירושין ייפתח בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. המאבק הזה הוא לא רק מאבק על כסף או על משמורת לילדים אלא ביטוי עמוק לדיון שקורע כבר שנים את החברה הישראלית.

מאז הקמתה לפני כמעט 80 שנה מדינת ישראל מצאה את עצמה בוויכוח סמכויות עמוק בשאלה איזו מדינה אנחנו מבקשים להיות – מדינה מערבית, דמוקרטית וליברלית או דווקא מדינה יהודית, מסורתית ושמרנית. עד היום לא באמת החלטנו. ממשלות דחו את הדיונים הנפיצים האלו, הסכמי סטטוס קוו נחתמו, במגילת העצמאות המילה ׳דמוקרטיה׳ הוחלפה בערכים דמוקרטיים ואילו יהדותה של המדינה הסתכמה בשירותי הדת ותו לא. במקום לבנות יסוד משותף, נותרנו מתוחים בין שתי שפות שמתקשות להיפגש.

במלחמת הסמכויות אין צד מנצח

מבט קצר על דבריהם של הרבנים הראשיים בראשית ימי המדינה מגלה עד כמה האתגר הזה לא השתנה וכמה הוא עדיין דורש מאיתנו הנהגה ואחריות. בשנת תש״ח אמר הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג: ״מדינתנו דמוקרטית תהא, ומוכרחת היא להיות דמוקרטית… אין זה הכיוון שלנו שהדמוקרטיה שלנו תהא חיקוי גמור… רצוננו לקבל השראה והדרכה ממעין החיים שלנו, ממקור ישראל״. חברו לתפקיד הרב עוזיאל כבר ניסח את האתגר בצורה ברורה הרבה יותר: ״תורת ישראל מסרה את חוקת המשפטים בידי אנשים נאמנים המסורים לה בכל נפשם בתיתה להם הרשות והחובה להסתכל אל מצב השעה והתקופה שהם חיים בה להתאים את החוקה אל החיים המציאותיים והממשיים לתקן את תקנותיהם להוסיף בה גדרים וסייגים מצד אחד כדי לשמור על היסודות העיקריים שלה שלא יתמוטטו בהמשך הזמן והשתנות צורת החיים ועם זה להוסיף בה עוד קווי זהר וכוחות רעננים כדי שיהיו תמיד פוריים ועונים לכל שאלות החיים בכל צורותיהם״

דווקא על רקע העומק הערכי הזה, ברור שמלחמות סמכויות ומאבקי כוח בין בתי הדין הרבניים לבית המשפט לא ייצרו צד מנצח אלא להפך, הם רק יעמיקו את אובדן האמון הציבורי במערכות הללו, בדיוק כפי שמאבקי כוח בין דת ומדינה, בין מסורת לחדשנות או בין יהדות לדמוקרטיה פוגעים בסופו של דבר בשני הצדדים ואז בכולנו.

לכן נדרשת לנו שפה אחרת: שפה שמזהה שהמתח בין יהודית לדמוקרטית איננו מאבק בין שני עולמות, אלא הזמנה לסינתזה. שפה שמאמינה שמדינת ישראל היא יהודית בגלל שהיא דמוקרטית, ושהיא דמוקרטית דווקא מתוך ערכיה היהודיים. לא חלוקה דיכוטומית שמבקשת להכריע ״מי גובר על מי״, אלא ניסיון לבנות יסוד משותף יהודי ודמוקרטי בעת ובעונה אחת.

אם נמשיך להיגרר לתחרות בין מדרגות הרבנות לאולמות בית המשפט כולנו נפסיד. השאלה האמיתית עכשיו איננה מי ירוויח עוד סמכות, אלא האם נציגי הציבור שלנו מסוגלים להתעלות לגודל השעה או שגם הפעם נשוב ונשלם את המחיר של מאבק על כוח וכבוד במקום בניין משותף של חברה ואומה.

==

הרב יובל אהלי הוא מנחה ומפתח תוכן בארגון יסודות לחינוך, תורה ודמוקרטיה