"תיקנו בתים תחת אש": איתי בירמן באולפן סרוגים

איתי בירמן הוא לא רק זמר ויוצר, אלא גם האיש שעמד מאחורי אחד המיזמים האזרחיים המרגשים שקמו מאז השביעי באוקטובר. בריאיון מיוחד באולפן סרוגים, הוא חושף את הדרך שבה מצא את עצמו עוזב את שגרת חייו, יורד לדרום, מתקן בתים תחת אש, וכותב בלילות שירים שהפכו לפס-קול של תקופה.

בתוך חודשים ספורים הוא גייס למיזם 'שחק' עשרות בעלי מקצוע מתנדבים, וטיפל במאות פניות – מתיקוני חירום לתושבי העוטף ועד עזרה לנשות המילואים שנשארו להתמודד לבדן בזמן שהבעלים במילואים. מתוך המפגש עם האנשים והסיפורים נולדו גם שירים חדשים, ביניהם ,כמו הגלים', 'הנשמות הטהורות', 'ברחמים רבים' ו'עיר מלוכה'.

צפו בראיון עם איתי בירמן

"20 שנה הייתי יוצר – אבל משהו במלחמה פתח לי את הלב מחדש"

בירמן מספר כי המוזיקה תמיד הייתה שם, אבל נשארה בשנים האחרונות בצד. "במשך יותר מ-20 שנה אני זמר-יוצר", הוא אומר. "השירים הצטברו במגירה. ואז הגיעה המלחמה – והחיים קיבלו טוויסט. ירדנו לדרום, ראינו דברים שאי אפשר לשכוח. בערבים הייתי חוזר הביתה, יושב וכותב שעות. זה היה העוגן שלי".

התגובות ברשתות היו חמות וסוחפות, והאלבום הראשון שלו כבר נמצא בישורת האחרונה.

"הגענו לשדרות – ולא היה שם אף בעל מקצוע. אנשים היו חסרי אונים"

הסיפור מתחיל ביום שבו איתי והעובדים שלו החליטו פשוט לנסוע לדרום. "הגענו לשדרות שבוע אחרי המלחמה. העיר הייתה הפוכה – מכוניות שרופות, רסיסים, בתים פרוצים. 3,000 תושבים נשארו בעיר בלי חשמל, מים, דלתות. העירייה התחילה להפנות אלינו פניות".

אבל אז הגיע הרגע שבו הוא הבין שהמיזם חייב לגדול: "קיבלנו 600 פניות ביום. הבנו שאין בעלי מקצוע בעיר – אז התחלנו לגייס מתנדבים. בסוף עמדו לצידי כ- 40 מתנדבים, כולם בעלי מקצוע: חשמלאים, אינסטלטורים, רצפים. חלק בפנסיה, חלק אנשים שבאו מהמרכז בלי לקחת שקל. עם ישראל במלוא תפארתו"

"הם תיקנו דודים שהתפוצצו מרסיסים, טיפלו בצנרת, דלתות ומערכות חשמל – גם בבתים של נשים חד-הוריות שלא היה להן למי לפנות. הם עבדו מהבוקר עד הערב".

"עבדתי בתוך מפעל ביטחוני תחת אזעקות – המדינה לא הייתה בתמונה"

אחד הרגעים המטלטלים התרחש כשמפעל ביטחוני התקשר אליו בבקשה דחופה.

"אמרו לי: יש פה נזק כבד, אנחנו מייצרים עכשיו לצה"ל, ואין דרך להביא בעלי מקצוע – זה אזור אש. עבדנו שם כמה ימים. בלי צבא, בלי מדינה. זה היה רגע שהבנתי שאנחנו ממש בחזית. פשוט נכנסנו וסידרנו."

מקרה נוסף, הוא מספר, לא יוצא לו מהראש: "בן אדם ערירי בשדרות, שוכב על מיטה טיפולית. אי אפשר להוציא אותה מהחדר, החברה לא מוכנה להגיע כי זה אזור מסוכן. הוא שוכב לבד, כל רגע תחת סיכון. הייתי צריך להחליט במקום אם לגעת במיטה, בלי הכשרה, כי אין מי שיעזור לו. עשינו הכול כדי להציל אותו".

"אנשים ביקשו שאאכיל את הדגים שלהם, שאבדוק אם הכלב חי, שאצלם את הבית”

איתי מספר שגם אחרי שברחו מהעיר, חלק מהתושבים היו מיואשים ומבוהלים.

"אנשים התקשרו ואמרו: שכחנו את האשראי בבית, את הכלב, את הדגים. 'תעשה סיבוב, תראה שהבית עומד'. תביני – אנשים ברחבו ונטשו הכל, סירים פתוחים על הפלטה, ארונות פתוחים. הכול כאילו קפא"

ובמקביל לכל זה – משהו נוסף התחולל אצל איתי. הוא חזר למוזיקה.

"הייתי חוזר הביתה אחרי ימים של מראות שלא נתפסים – מכוניות שרופות, בתים הרוסים, אנשים שלא יודעים אם יחזרו לבית שלהם", הוא משתף. "בלילות פשוט הייתי יושב וכותב. זה היה החמצן שלי, הדרך שלי לשחרר את כל מה שהלב לא הצליח להכיל".

וכך, בתוך הכאוס של המלחמה, הוא מצא את עצמו חוזר ליצירה בעוצמה שלא חווה שנים. "אפשר להגיד שכל האלבום הראשון שלי הוא פס־קול של השנתיים האחרונות – של כל מה שעברתי בעוטף, ושל כל מה שראיתי שם".

"נשות המילואים נשארו לבד – ולכן הקדשתי להן שיר"

כשהחלו התושבים לחזור לדרום, איתי החליט להתמקד במקום אחר: "פניתי לעיריית כפר-סבא ושאלתי כמה נשות מילואים יש בעיר. אמרו לי: 3,000. פרסמנו שכל מי שבעלה במילואים וצריכה תיקון – אנחנו מגיעים בחינם. פתאום הגיעו עשרות פניות".

מכאן נולד השיר "כמו הגלים", שהפך ללהיט ברשת עם מעל מיליון ומאתיים אלף צפיות. "הרגשתי שנשות המילואים קיבלו פחות יחס. הן סוחבות הכל, בשקט. הן לא רוצות להעמיס. כתבתי להן את השיר כדי לומר להן: אתן לא לבד".

"הנשמות הטהורות" – שיתוף פעולה מפתיע עם עדי רן

אחד השירים הבולטים באלבום הוא "הנשמות הטהורות", יצירה מרגשת בשיתוף פעולה עם עדי רן.

"עדי רן הוא פורץ הדרך של הרוק היהודי. גדלתי עליו. היום יש חזרה לשורשים, הרבה אמונה, הרבה שירים שמדברים על חיבור לאור. כתבתי שיר שמנסה לאסוף את כל זה – והוא התחבר מיד. הוא הגיע לאולפן, עבד איתי על כל מילה. זה שיר על נשמות שמנסות להתקרב לאט לאט אל האמת שלהן".

"ברחמים רבים" – שיר על לילה אחד מפחיד במיוחד

עוד יצירה שנולדה מהתקופה היא "ברחמים רבים". איתי מספר: "זה שיר על ההבנה שאין למי לפנות. בלילה של השביעי באוקטובר הסתובבתי סביב הבית ושאלתי את עצמי מה יקרה אם זה יגיע לשרון. המשטרה לא עונה, אין שמירה, הכול על הקרשים. הבנתי שבסוף יש רק דבר אחד לעשות – לבקש מהקב"ה לשמור עלינו. זו תקופה שלא שוכחים".

"עיר מלוכה" – שיר תפילה על רחל אמנו והגעגוע לגאולה

במהלך הריאיון ביצע איתי גם את "עיר מלוכה", שיר מעורר צמרמורת שנכתב על רחל אמנו. "אנחנו בתקופה שבה כולנו מחכים לישועה. כולנו אומרים: שיבוא כבר משיח, שהכול ייגמר. ירושלים נמצאת לנו מול העיניים – זה שיר של ציפייה".

"כל שיר שלי מותאם למצב של העם – זו שליחות"

בירמן מספר שאין שיר אחד שהוא אוהב יותר, כי "במדינה שלנו כל יום מרגיש כמו תקופה". "יש ימים של שמחה, יש ימים של לוויות, יש ימים של פחד. לכל תקופה – יש שיר".

כששואלים אותו אם היו רגעים של ייאוש במוזיקה, הוא עונה בלי היסוס: "בשום פנים ואופן לא. כשיש שליחות – הולכים איתה. גם כשקשה".

"אני מאמין גדול בדבר אחד: מה שיוצא מהלב – נכנס ללב"

בסוף הריאיון הוא משתף במסר שמלווה אותו מאז: "דברים שיוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב. כשאדם שר או כותב משהו אמיתי, לא מצועצע, זה מגיע לשני. זה כוח של מוזיקה".

הלאה: מופע ראשון ובשורה למעריצים

"אני ואבשלום דריקס, המפיק והמנהל שלי, עובדים על מופע ראשון בבית היוצר", הוא מגלה. "נביא את כל השירים, קאברים, שיתופי פעולה – כולל עם עדי רן. וגם… בשבועיים הקרובים יוצא שיר חדש. יהיו הפתעות."

בסיום הריאיון בירמן מסכם בתחושה אחת ברורה: "אני מאמין שיש לנו עם מאוחד, שמגיש עזרה בכל מה שצריך. עם כזה – נמשיך ונעבור הכול".