אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

גופשטיין ומרזל, עזבו את דרך השנאה /תגובה

אני מתחנן בפניכם גופשטין, מרזל. אנא חזרו בתשובה. צר לי עליכם, אחי אתם, אינני שונאכם, עזבו נא את הדרכים העקלקלות של בזיוי תלמידי חכמים, התנזרו מעיסוק בהוראת הלכה וקבלו שכר על הפרישה ובעיקר עזבו את דרך החטאים של שנאת ישראל

גופשטיין ומרזל, עזבו את דרך השנאה /תגובה

במאמר "הלכתי" שפורסם בסרוגים תוקף מר בנצי גופשטין את עמדתו ההלכתית של הרב אמנון בזק שליט"א בסוגיית שנאת עוברי עבירה. לדידו: טענת הרב בזק בדבר איסור שנאת עוברי עבירה בזמנינו חוטאת לאמת התורנית המורה עלינו לשונאם ולרודפם.

ומכאן הפתח להלבנת פניו ברבים קצרה, גופשטין מאשים את הרב בזק בשלל האשמות חמורות, החל מסילוף דברי התורה שבעל פה – איסור שלדעת הים של שלמה מהווה גדר של "יהרג ובל יעבור", עובר להגדרת הרב בזק כאחד מהצבועים, וכלשונו: "פוסחים על שני הסעיפים", וכלה בהאשמתו בצורה דמגוגית בבורות הלכתית ובקריאה שטחית של דעת החזו"א תוך אי קבלת סמכות הלכתית.

תר על כן, גופשטין פוער פיו בבתי מדרשות שלמים המלאים ביראים ושלמים: "כמו תמיד, מתעלם הרב בזק משורש הבעיה שלו ושל חבריו ב"הר עציון" ובשאר בתי המדרש הפוסחים על שתי הסעיפים… מדובר בתופעה קשה ורחבת היקף של אנשים…הם סולדים מערכי התורה המיושנים לטעמם", במהלך דברינו יתבאר מאליו מיהו הסולד מערכי התורה כפי שהם מתבארים לאור רבותינו הראשונים, והיכן טמונה הבעיה העושה את התורה פלסתר ליצרים ולדחפים נמוכים.

כפי שנוכח לראות, בטענותיו ההלכתיות של גופשטין אין ממש. יתר על כן, אופי הדיון העולה מבין כותלי מכתבו מעיד כמאה עדים על שיעור קומתו הלמדני הירוד, המאופיין בראש ובראשונה בחיסרון ניכר בהבנה עיוניות וניתוח מדוקדק של השאלות ההלכתיות העומדות על הפרק, הרצאת המקורות לוקה בשטחיות ובחוסר מעוף מחשבתי, הדלות בבקיאות גובלת לעיתים בבורות של ממש, חוסר ההבנה של דרכי הדיון של תורה שבעל פה מציץ מחרכי טענותיו, ומעל הכול נעדרת כל הבנה במציאות, שכידוע מדברי החזו"א באיגרת כא מהווה יסוד על בפסיקת הלכה. אי לכך ולא במפתיע התוצאה מביכה, רדודה ושטופה שנאת הבריות המובילתו לדרך חטאים ופושעים המזלזלים בתלמידי החכמים.

לא זו אף זו: חרף היבול התורני הדל, מרביתם של המקורות אינם פרי עיונו העצמאי של גופשטין, אלא הם 'מלוקטים' מספרו של מורו הרב מאיר כהנא "אור הרעיון" ואף זאת ללא הבאת גאולה לעולם. עצם העזות של הדיוט בשטחי התורה שבעל פה לצאת ברבים תוך כדי גידוף וביזוי כנגד מרביץ תורה באחת מהטובות שבישיבות מצערת ביותר. וכצפוי, מלבד מעט שבבי מקורות אין בדבריו עיסוק הלכתי של ממש בצדדים המסועפים של סוגיה זו שיש לדון בה בחרדת קודש ולשקול בלשון המאזניים את כל הצדדים, שהרי המחמיר בשנאת הרשעים יכול לעבור בקלות על איסור "לא תשנא את אחיך בלבבך" ועל מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כעת נתייחס לטענותיו של גופשטין ונראה כמה שטחיים ולוקים בחסר המה:

טענתו המרכזית של גופשטין שקיימת הינה מצווה לשנוא את הרשעים אף בימנו, מיותר לציין שלדידו, אנשי השמאל הם הרשעים, גלאון ולפיד. ומקור לחובת שנאת הרשעים מביא גופשטיין "משנאיך ה' אשנא". חיזוק לטענה זו מביא גופשטין מדברי אבות דרבי נתן הדורשים את אותו פסוק לעניין שנאת האפיקורסין המדחין והמסורות, ומראה שכך פסק החפץ חיים בביאו"ה.

כמובן, בדרך הבאת המקורות מתריס גופשטין ברב בזק ומניח שהיות ואין הם מתאימים במישרים לפסיקתו ההלכתית- אזי בוודאות הוא כופר בהם היות והם 'מיושנים'. הרב בזק במאמרו הביא את דברי החזו"א המדבר בבירור על איסור שנאת רשעים בימנו והחובה לקרב את אלו שאינם שומרי תורה ומצוות בעבותות אהבה, ועל כך מפטיר בזלזול גופשטיין: "כל צורב צעיר שלומד את החזו"א מבין כי הוא מדבר ספציפית על דין של "מורידין ואין מעלין", ושאין בדבריו משום ביטול החובה לשנוא את הרשעים".

כפי שהראינו לדעת, גופשטין מתבסס על דברי האבות דרבי נתן המסבירים שאין לאהוב את המינים והמסורות, ומציג זאת כמקור לפסיקה חד משמעית שיש לשנוא את הרשעים, ומכאן הפתח להאשמת הרב בזק בסילוף ובאי קבלת סמכות הלכתית קצרה, קצרה מדי. אך כידוע לכל בר בי רב: בפסיקת הלכה עלינו לשקלל את כלל המקורות, והנה אם נפתח את עיוננו ניווכח שיש מקורות שמהם משתמע שקיימת חובה לאהוב אף רשעים ממש, וכך מפורש בתומר דבורה בפ"ב ובתניא בפרק לב: "לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ".

כמובן שלאור תפיסתו הדיכוטומית של גופשטיין שאינה מעמיקה בסוגיות הדברים נראים כמתמיהים, שהרי מצוות ואהבת לרעך כמוך ואיסור לא תשנא הינם שני הפכים! אך המורגל בלימוד התורה שבעל פה יבחין שלחלק מהשיטות מדובר על שני דינים שאינם מקבילים זה בזה. וממילא נפתח הפתח להבנת גדולי רבותינו המלמדים זכות על עם ישראל שאין לשנוא את הרשעים אלא את הרשע, כפי שעולה בדברי הגמרא המפורסמת במסכת ברכות בדף י ע"א, וכפי שהאריך מרן הראי"ה באגרות ח"ב עמ' קעא.

כמובן, כל הדיון מתעורר רק במידה ונקבל את הנחתו השגויה של גופשטין שעוברי עבירה בימנו מוגדרים כ'רשעים' שמצווה לשנאתם. אף שכידוע, עמדה זו סותרת את דעת גדולי הפוסקים בדורות האחרונים, שהגדירו את החילונים כיום כ'תינוק שנשבה' וממילא אין בדברי האבות דרבי נתן והחפץ חיים סרך ראיה לימנו אלא סילוף בוטה. וראיה לדבר, החפץ חיים בעצמו בספרו 'אהבת חסד' טוען שאין דין שנאת רשעים בימנו שהרי אין כיום יכולת להוכיח. והלב זועק, האם כה בקלות ניתן לרמוס את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ו"לא תשנא את אחיך", וכל זאת על סמך ציטוט סלקטיבי של מקורות ובחינה שטחית של הנתונים.

והשנאה, אותה שנאה שאותה משבח ומהלל גופשטין מדברי דוד המלך בתהילים: האם שאל עצמו מה טבעה ומה היקפה בטרם ביזה את הרב בזק והאשימו בסילוף דברי התורה? גופשטין רוצה אותה חמה, עוצמתית, מלאת עוצמה יהודית, שהרי: "את הטבע לא ניתן לשנות, ומכיוון שהבורא ברא את השנאה, היא חייב תלמצוא ביטוי כולשהו". לשיטה יסודית בסוגיה, השנאה עצמה מאוסה מתחילתה ועד סופה וכל מטרת השנאה היא להחזיר אנשים למוטב מתוך בידודם החברתי והיא חלק ממצוות התוכחה. כך עולה למשל בדברי חובת הלבבות בשער ח, מדברי פירוש 'מגילת ספר' על הסמ"ג ל"ת ה, ומדברי הגאון רבי ירוחם פרעלא במ"ע יט. פסיקה זו של גדולי האחרונים המעוגנת היטב במקורות רבים, שהשנאה היא כלי ולא מטרה. והרי "קשה" על האחרונים- והרי הקב"ה ברא את השנאה! "טענות" מעין אלו מפגינות יותר מכל בורות גמורה במלחמתה של תורה. ובהקשר זה ברור לי שאף גופשטין יסכים שהשנאה כפי שהיא יוצאת מבית מדרשו, אינה גורמת לחזרה בתשובה מאסיבית של אותם "עוכרי ישראל" אלא להרחקתם מכל זיקה לדבר ה', וממילא ברור שלשיטות אחרונים הללו שנאה בימנו אסורה באיסור גמור.

ושנית נשאל, מה טיבה של אותה השנאה? האם ידועה לגופשטין שיטת התוספות בפסחים קיג ע"ב, או הסמ"ק בסימן יז, השוללים שנאה באופן מהותי: "כגון אם עבר עבירה אפי' הכי אסור לשנאותו בלבו להראות לו פנים יפות אלא ירא' לו שנאת", ומה בדבר דברי הריטב"א בבא מציעא בדף לב ע"ב הטוען שאף ביחס לרשעים אין להפגין את השנאה באופן חיצוני? והלוא אף החפץ חיים בפ"ד סימן ד הערה יד, שגופשטין עצמו הכתיר כמרא דשמעתתא בסוגיה זו, טוען בעצמו שאין לשנאה להתבטא בפעולות חיוביות, האם גם הם מסלפים את דברי התורה שבעל פה ומחניפים כפי שעושה לטענתו הרב בזק? או שמא יש ללמוד כהוגן את דברי הסוגיה בטרם מכריעים בעזות על יסוד סברות כרס, שלא כדרכה של תורה.

שלישית ועיקר, גופשטין מאשים את דברי הרב בזק בציטוט מסולף של דברי החזו"א, גם כאן, רמת ניתוח נמוכה של המקורות מביאה לתוצאות מביכות. הרב בזק טען שכוונת החזו"א היא לבטל כלל את דין "מורידין ואין מעלין" ומתוך כך את כלל דין שנאת הרשעים בדורנו. ובלשון החזו"א שם: "אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת פרצה…ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידנו מגעת", לדעת הרב בזק מדובר על ביטול כללי של שנאת הרשעים. אך גופשטין מאשים את הרב בזק בהרחבת וסילוף לשון החזו"א: "כל צורב צעיר שלומד את החזו"א מבין כי הוא מדבר ספציפית על דין של מורידין ואין מעלין". אינני יודע היכן גופשטין התחנך, וכיצד הוא מנחה צורבים צעירים, אך בישיבתנו מלמדים כל צורב צעיר שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ובהקשר הזה טענתו של גופשטין מגוחכת שבעתיים, שהרי על הרוצה לשקר להרחיק עדותו ושפתי החזו"א ברור מללו בהמשך הסימן באופן מפורש כדברי הרב בזק, דהיינו: היא על ביטול כליל של דין שנאת הרשעים בימנו. סברת החזון איש היא כדלהלן: לטענתו בכדי שיותר לנו לשנוא את השונא עלינו להכיחו ושהחוטא יסרב לקבל את התוכחה. דא עקא, בדורינו ש"תמהיני בדור אם יש מי שיכול להוכיח" ואין אפשרות לקיים מצוות תוכחה כהוגן שוב לא קיים היתר לשנוא את הרשעים. ובלשונו: "ובהגה"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"טכי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעים להוכיח, ודיינין להו כאנוסים". כמובן: טעותו של גופשטין בדברי החזו"א מורה על בורות ואי הכרת שיטות הראשונים שקדמוהו בסברא זו, אך המכיר את הסוגיה לאשורה יודע שכבר כתבו כן מגדולי הראשונים: הסמ"ג במצוות עשה ט, והחינוך במצווה רלט. כמדומני שרק אי ידיעת המקורות הללו יכולה להוביל לקריאה שטחית ושגויה בדברי החזון-איש, ובכלל הבנת הסוגיה.

מסתבר אפוא, שטעמים רבים מספור עומדים לימין הרב בזק בשעה שהוא דוחה בשאט נפש את עצם טענתם של מרזל-גופשטין, טעמים שאינם מושפעים מרוחות זרות אלא מיוסדים על המסורת האיתנה של תורה שבעל פה המסורה לנו מפי רבותינו ראשונים כמלאכים. לעומת דברי הרב בזק ניצב הרצון לקרוא דרור ליצרים אלימים, המתבטא גם בהתייחסות בוטה לתלמידי חכמים ולישיבות שלמות ופלישה לשטחי התורה שבעל-פה מתוך בורות ורצון לעשותה פלסתר ללא דיון עמוק ורציני.

ולקראת החתימה: אני מתחנן בפניכם גופשטין, מרזל. אנא חזרו בתשובה. צר לי עליכם, אחי אתם, אינני שונאכם, עזבו נא את הדרכים העקלקלות של בזיוי תלמידי חכמים, התנזרו מעיסוק בהוראת הלכה וקבלו שכר על הפרישה ובעיקר עזבו את דרך החטאים של שנאת ישראל, וזכו לגמר חתימה טובה.

==

בניה מינצר הוא תלמיד ותיק בישיבת הר עציון ובוגר בית המדרש להלכות צבא.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
18 תגובות - 18 דיונים מיין לפי
1
הפוסל במומו פוסל
דו | 21-09-2015 12:46
ועוד, שיש מהמקורות שהביא שלא עסקו אלא ברשעים העוברים לתיאבון. ולא במומרין, באפיקורוסין ובמחטיאי הרבים. אשמח לתגובתך.
2
כמה הערות
יוסף | 21-09-2015 12:57
הגדרת תינוק שנשבה נשענת על דברי הרמב"ם, שכיום אנו יודעים שצונזרו ואינם אלא לעניין "שלא ימהר להרגו" - פירוש, שישתדל בקירובו בצורה מוכוונת, אך לא התכוון הרמב"ם לתת לו "צ'ק חופשי", ועדיין שייך היה בו עקרונית דין מורידין (החזו"א שהכליל דין זה בימינו התנגד ל"חידושי גרסאות", אך כת"ר בוודאי מקבל את הגרסה כפי שיצאה מתחת ידי הרמב"ם). שנית, לכאורה ערבבת בין דברי גדולי ישראל על מומרים לתיאבון למומרין להכעיס ושאר מרעין בישין שאין להם חלק לעוה"ב (משנה באבות ורמב"ם שם). ובאחרונה, הח"ח כתב בעצמו כלפי המומרין והמדיחים וכו' שיש לדחותם ולפעול כלפיהם באופן אקטיבי (סיפור גנותם. גם להכריעם לכף חובה, אך כאן ניתן לומר דמיירי באדם כלפי עצמו).
3
ישיבת הר עציון... פחחח....
| 21-09-2015 13:00
אם יש מישהו שצריך לחזור בתשובה, זה אתה!
4
זו היהדות לא תשנו אותה
אמתי משולם | 21-09-2015 13:17
5
היהדות האמיתית
תהילה | 21-09-2015 13:46
תגיד מה אתה רציני?! דרך קלוקלת?! אפילו לא טרחתי לקרוא את הכתבה.. מצטערת, אבל זו התורה האמיתית וזו הדרך. ובאנו לעולם הזה כדי לעשות רצון ה'. מאחלת לך שנה טובה ושתזכה לראות את האמת בקרוב..
6
שנאת חינם
תהילה פרדיאן | 21-09-2015 14:09
אנא, אח שלי, תעשה טובה חזור אתה בתשובה. יש דברים יותר חשובים בחיים ואתה לא צריך לחפש רע באחרים. אם כבר מדברים על שנאת חינם.. תתעסק קודם בעצמך. בנצי גופשטיין ומרזל צדיקים והלוואי על כולנו להגיע לחצי מהאהבת ישראל העצומה שלהם. אשריהם!
7
ברוך מרזל ובנצי גופשטיין
בת ישראל | 21-09-2015 14:29
השניים הללו עושים הרבה יותר מלכתוב גיבובי חנופה שטותיים כמוך, מר אפס בן כלום שכמוך. היהדות כולה נשנעת על פולמוסים וחילוקי דעות! מי אתה, אדוני, שתטיף מוסר לגדולים הללו?? מי אתה שתרדד את היהדות לאמונה עיוורת חסרת ביקורת? חזור אתה מדרך החנופה. אוויל משריש.
8
רוממות הכלת ריבוי דעות בגרונם
| 21-09-2015 15:01
ופסילת כל אחר בידם
9
שלטון אחד חוק אחד והוא תורה ומצוות.
| 21-09-2015 16:02
חצי מהספר תהלים נעלם פתאום מעולם היהודות? רק בגלל שיש רבנים ממלכתים שמקבלים עליהם תרבות זרה כגון שיוויון ודמוקרטיה.? כדי שלא ידירו אותם "וישנאו אותם" כי הם לא ליברלים? אולי הגיע הזמן שתפסיקו לשנוא כהניסטים. ואז תטיפו ל"אהבת חינם" מושג שלא קיים ביהדות.
10
כתבה שכל כולה סילוף המציאות
המעורר | 21-09-2015 16:04
רואים שהכותב לא מכיר לא את מרזל ולא את בנצי ורק "טרח" סתם מבלי לבדוק את העובדות האנשים האלה אוהבי ישראל הכי גדולים והכי כואבים על כל דם יהודי שנשפך הנאורות שלך לא תוביל אותנו לשום מקום רק חבל שאתה מפרש את התורה איך שבא לך...
11
ל7 9 ו10
דוד בנבנישתי | 21-09-2015 16:21
ככל הנראה, לא קראתם היטב את הכתוב. אנחנו נאמנים לתורה ולמה שכתוב בה. המאמר הציג את דברי התורה באופן מלא ולא מסולף. המאמר לא הציג קורטוב של ליברליות. אך ורק מקורות ופסקי גדולי הדורות. אם אינכם מתמודדים עניינית עם תוכן המאמר, ולמרות זאת חולקים עליו, הרי אתם בעצמכם הולכים כנגד תורת ישראל.
12
ברוך מרזל תגובה למגיבים הכנסו
| 21-09-2015 17:21
הדיון עקרוני וחשוב מדי שניגרר להשמצות של הכותב האנונימי כשיש מקורות אין צורך בקללות והשמצות....
13
ניסיתי למצוא במאמרך דברים רציניים. ולא מצאתי:
| 21-09-2015 21:00
מצאתי במיוחד סיסמאות: "כפי שנוכח לראות, בטענותיו ההלכתיות של גופשטין אין ממש" "גופשטין פוער פיו בבתי מדרשות שלמים המלאים ביראים ושלמים" "הרצאת המקורות לוקה בשטחיות ובחוסר מעוף מחשבתי, הדלות בבקיאות גובלת לעיתים בבורות של ממש" וכו' וכו' אפשר להביע דעה הלכתית שונה, אפשר להתייחס ברצינות. אבל שום דבר כזה לא מופיע במאמר הזה.
14
כמה אהבת חינם...
| 21-09-2015 21:09
'' שיעור קומתו הלמדני הירוד, המאופיין בראש ובראשונה בחיסרון ניכר בהבנה עיוניות וניתוח מדוקדק של השאלות ההלכתיות העומדות על הפרק, הרצאת המקורות לוקה בשטחיות ובחוסר מעוף מחשבתי (^אגב, זה קריטריון חובה לת''ח?^), הדלות בבקיאות גובלת לעיתים בבורות של ממש, חוסר ההבנה של דרכי הדיון של תורה שבעל פה מציץ מחרכי טענותיו, ומעל הכול נעדרת כל הבנה במציאות''
15
איפה אהבת ישראל של הכותב ?
תוורם( בעבר )לישיבת הגוש | 22-09-2015 1:31
אני לא נכנס למחלוקת ההלכתית, אבל הגישה של להעליב את גופשטיין, לבזות אותו לפגוע בו, זה לא משהו שסיפרו לי כאשר תרמתי מספר פעמים לישיבת הגוש. פשוט בושה. אני מפסיק לתרום .
16
על ביזוי כבוד התורה, הרב קוק נתן סטירת לחי
שלמה | 22-09-2015 15:51
סיפר ר' אביגדור ריבלין ז"ל: 'בקיץ מסוים, היה בין הבאים לדובלין (עיירת נופש על חוף הים הבלטי בחבל קורלאנד בלטביה לא רחוק מריגה) שהיו באים אליה מגדולי התורה באירופה, רבי זליג ראובן בנגיס, שבאותם הימים נהג אבלות והקפיד לעבור לפני התיבה יום יום. והנה הגיע גם בעל בית נכבד מעשירי העיר ליבוי, שגם הוא היה אבל, וגם הוא דאג למניין קבוע לעבור בו לפני התיבה יום יום. כל עוד שנמשך עיצומו של הנופש, כשהמקום היה מלא אורחים, היו שם בביהכנ"ס כמה וכמה מניינים, ולא היה צר המקום לשני האבלים, אבל הגיעו ימי סיום עונת הקיט, והאורחים התמעטו, ואז היו כבר קשיים בריכוז ה'מניין' לתפילה. וכל אחד דאג מבעוד ערב לזמן נופשים שלא יחסרו בתפילת שחרית למניינו. והנה ביום אחד, לאחר שר' זליג ראובן ארגן את מניינו, הגיע אותו בעל בית מליבוי והתחיל טורח באיסוף המניין שלו, והיה נדמה לו שכאילו ר' זליג ראובן לקח מישהו מאנשיו, ועתה נאלץ להתרוצץ ולחפש מי שישלים לו את המנין. ומתוך שנהג כבוד בעצמו, התפרץ בצעקות כלפי ר' זליג ראובן, ואף הפליט מילת גנאי חמורה נגדו. הראי"ה, ששהה באותו זמן בביהכנ"ס, משקלטו אוזניו את הדבר נזדעזע ונחרד כולו: על דבר כזה אסור לעבור בשתיקה! ביזוי חמור כזה של תלמיד חכם - מחייב תגובה נמרצת. וכשהוא עטוף טלית ותפילין, ניגש מיד אל אותו בעל בית זועם וסטר על לחיו. התדהמה הייתה כללית: הרב מבויסק (מרן הראי"ה) נתן סטירת לחי ל...! פרסומו הגדול של הרב מבויסק כגאון וצדיק, הגדיל בהרבה את חומר הסטירה, והעובדה שהרב הוא גם מופלא בעדינות מידותיו, והיה ידוע בזהירותו המופלגת בכבוד הבריות, הוסיפה משקל כפול ומכופל למעשה. היו כאלה שסברו שאותו עשיר, שהיה ידוע כאדם תקיף, ודאי יגיב בחומרה על המעשה ואולי אף יגיש תביעה משפטית נגדו בערכאות השלטון, אולם לא כך התפתחו הדברים. ההוא ארז מיד את חפציו וחזר לעירו. אולם מעשה סטירת הלחי עשה לו כנפיים והגיע גם לליבוי, ורבה הייתה הבושה בפני קרובים ורחוקים. צל המעשה התחיל רודף אחרי האיש בשכבו ובקומו ובייחוד בלכתו בדרך, בבואו בין אנשים. הוא הגיע למצב נפשי קשה, להרגשה שאינו מוצא לו מקום, והוא החליט שעלי לעקור מעירו וללכת למקום שאין מכירים אותו, ושם יוכל להמשיך בחייו ללא אות הקלון על פניו. בה בשעה גם העמיקה נקיפת הלב על מעשהו הוא, על בזיון תלמיד חכם מובהק (שרק אחר כך נודע לו עד כמה גדול אותו אברך בתורה), אף גם על שגרם להרב מבויסק, שהיה נערץ גם עליו, שיזקק לעשות מעשה שהוא כל כך מנוגד לאופיו, לאצילותו ולדרכו בקודש. הוא ראה בהחלטה לעקור ממקומו, לא רק בריחה מהבושה והחרפה, אלא גם 'גלות מכפרת', וקבלת הדין על מעשה שהוא מתחרט עליו חרטה גמורה, וגלותו היא תשובה על חטא שחטא. ואז חיסל האיש את עסקיו בעירו ליבוי, והיגר לארצות הברית. שם הוא עלה והצליח במסחרו, וזכה לעושר רב. כשביקר הראי"ה בארצות הברית, בשנת תרפ"ד, כשכבר כיהן כרבה של ירושלים ורבה הראשי של ארץ ישראל, רבו שוחרי פניו רבנים ואנשי ציבור, והופקד אז משמר כבוד על חדרו במלון, שלא כל הבא - גם אם איש נכבד הוא - יכנס בקלות ויגזול את זמנו היקר. והנה הגיע איש עסקים והפציר מאוד להרשות לו לראות פני הראי"ה, כי יש לו אליו ענין אישי דחוף, וכיון שהאיש עשה רושם טוב, נתנו לו להיכנס. "הרב ודאי אינו מכיר אותי" - פתח האורח את דברו - "ויותר נכון אינו זוכר אותי, כי עברו בינתיים כעשרים וחמש שנה, אבל אני הנני פלוני מהעיר ליבוי, שקיבל סטירת לחי מהרב בעיירה דובלין, על ביזוי תלמיד חכם. כתוצאה ממעשה זה, שנתפרסם בכל קורלאנד, חיסלתי את עסקי והגרתי לאמריקה. כאן התחלתי בעסק של מכירת שעונים, וד' הצליח דרכי, העסק התפתח יפה והיום הנני בעל בית חרושת גדול לתעשיית שעונים והגעתי למעמד של עושר ממש. ברור לי שההצלחה באה לי, מפני שקיבלתי עלי את הדין, על שפגעתי בכבודו של תלמיד חכם ועל שגרמתי צער לכבוד הרב, שנאלץ לעשות את המעשה אשר עשה לי. ומחשבות תשובה אלו והעקירה ממקומי, הם הם אשר ודאי הביאו ברכה במעשה ידי. ועתה הנה הבאתי לכבוד הרב, שעון זהב מתוצרת בית החרושת שלי, ואם כי ידוע לי כי הרב אינו מקבל מתנות, אולם מתנה זו מיוחדת היא, כולה שלו היא עוד לפני שהייתה שלי, בזכותו זכיתי אני בה, ואני מבקש מאוד שלא ישיב פני ריקם, כי בזה אדע כי קיבל פיוס על הצער שגרמתי לו, וכי נמחה ונסלח עווני, ושבה נפשי למנוחתה". האורח סיים את דבריו בהתרגשות רבה. מרן הראי"ה, שכבר בתחילת דבריו של האורח, זכר יפה את המקרה הלא נעים שקרה לפני שנים בדובלין, נוכח לדעת כי הפעם הוא חייב לצאת מגדרו, ואין לו ברירה אלא לקבל את המתנה. אם יסרב - יגרום הדבר צער רב ליהודי הזה, שוב יפתח הפצע שכבר נגלד, שהנה הרב מבויסק שהוא עתה הרב הראשי לא"י, טרם סלח לו את חטאתו וטרם מחל לו על צערו. קבלת המתנה היא אפוא חסד גדול שהרב יכול לגמול עם הנותן אותה. הרב נעתר וקיבל את השעון. ואף מצא לנחוץ להוסיף דברי עידוד לאורח: נאמר בפרקי אבות על בעלי דין "וכשנפטרים ממך יהיו כזכאים, כשקבלו עליהם את הדין" (פ"א, מ"ח). הרי לנו שקבלת הדין הופכת את החייב לזכאי, ואין ספק שצדק כבודו שקבלת הדין היא שגרמה לו ברכה והצלחה. אלא - הוסיף הראי"ה - הואיל והחטא היה בשעתו ביזוי תלמיד חכם, ראוי לשוב בתשובת המשקל ולהרבות בכבודם של תלמידי חכמים ובכבודה של תורה, וככל שהקב"ה מברך אותו יותר בעסקיו, ישתדל להיות מתמכין דאורייתא, ויתמוך במוסדות התורה ביד נדיבה יותר ובמידה גדושה יותר. למשמע דבריו המעודדים של הראי"ה, אורו פני האורח, והוא קם ויצא מתוך הבטחה כי אכן כן יעשה, ודברי הרב קודש הם לו.
17
כותב המאמר - צבוע
אליהו | 24-09-2015 1:08
מגיע בשם 'השלום' והאחדות ורק משמיץ את גופשטיין. כמו כן טענותיך מאוד מגוחכות. שנאת רשעים - הוא עיקר ביהדות. כמו אהבת הצדיקים.
18
הכותב מלא שנאה לאחים שלו ויש לכותב עיין רעה
יוסף | 25-09-2015 14:05
הכותב בעל עין רעה מסתכל על אחים שלו בעין רעה הם צדיקים הכותב כל היום במזגן מנותק מהמציאות חג שמח